שאני נמצאת עם קבוצה של אנשים בגילי למה אני לא מצליחה להיות אני ולתקשר איתם, למה אני נלחצת כל כך, למה אני כזאת פתאטית?

יש לי בעיה של תיסכול גם שאני לא מצליחה כמו שאני רוצה אני נהיית עצבנית וחושבת ששום דבר לא מצליח לי אני חושבת שאני כישלון

בגלל זה אני אומרת שתציבי לעצמך מטרה ואת תיראי שמתי שאת תגידי את הדעות שלך ולא תתביישי\תפחדי לדבר את תשתחררי וההרגשה של התסכול ושל הכעס של עצמך תעלם ואפילו את רק תצאי מחוזקת

לא הבנת למה התכוונתי

אז תגידי

נגיד אם ידחו אותי אני התעצבן והרגיש עוד יותר תיסכול וזה יהרוס לי את היום

ככה זה החיים זה ככה! את צריכה ללמוד לקבל גם דחיות, אז המקסימום שמישהו ידחה אותך זה סוף העולם?!? תחשבי שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות

שהרבה פעמיים שדוחים אותי חושבת שיש להםממשהו נגדי ולא קצת פעמיים התעלמו ממני

אז את מעדיפה להמשיך לסחוב איתך את ההרגשה הזאת?

המטרה זה לדבר איתם לפחות פעם פעמיים כל פעם לעלות את הדיבור והשיחה?

כן ואם השיחה זורמת אז את יכולה מן הסתם להמשיך אותה

לדעתי תציבי לעצמך מטרה למשל: שהשבוע תתחילי שם שיחה.
למשל: עוד שבועיים תעברי משם עם מישהו לפרטי.
קחי את זה לאט לאט את לא חייבת ישר להראות 100% בטחון עצמי.
ועם זה מציק לך ואת רוצה לשנות את זה זאת כבר התחלה

כן זה קשה להיות לבד

כי אולי זה בגלל שיש לך ביטחון עצמי נמוך לדעתי את צריכה להגיד מה שאת מרגישה (אפילו עם האחר לא חושב ככה) לא לראות בעיניים. כי אם לדבר בכנות זה ממש עצוב שקשה לך לתקשר בקבוצה אז אני לא רוצה לחשוב איך קשה לך לתקשר במציאות (ואני לא באה בקטע רע להפך)