משהו שכתבתי על ידיד שאף פעם לא יהיה בן זוג.. תגידו לי איך הכתיבה סבבה? תודה!

"נפרדנו" היא אמרה בשקט, כואבת, שבורה, מפורקת.. "למה?" מלמלתי, איך אפשר לעזוב את הדבר המדהים הזה שנקרא "אוריאן", אוריאן, הילדה הכי יפה בעולם, אני נאנח, הלוואי שהיא הייתה יודעת עד כמה היא חשובה לי.. וכמה יקרה לי.. "אין לו מקום בעולם בשבילי" היא אמרה, עיניה נצצו, דמעות החלו לזלוג במורד לחייה הסמוקות, אין לו מקום? אני שואל את עצמי, איך אפשר למלא את המקום כשהדבר הכי חשוב חסר? אני לעולם לא אהיה הוא.. לעולם לא אפגע באוריאן, אבל אני גם לעולם לא אהיה זה שאוריאן אוהבת.. כי אני "יונתן" או "יונוש" כמו שהיא קוראת לי, הידיד, האח, אך לעולם לא בן זוג.. כי ככה טבע העולם, וכך גם אוריאן.. "הוא", הוא החתיך והחזק, הגבר עם הביטחון שמשפיל את הבחורה שלו, ו "היא", הילדה היפה בעולם והבחורה הטיפוסית בכל זאת, "היא" אוהבת אותם ככה, רעים, פוגעים, "מניאקים".. אז מה עוד אפשר להגיד עליי ועל "אוריאן"? זו תמיד תישאר "אהבה בחלום" כי אף פעם, אף פעם לא יהיה לנו מקום..