לאחותי יש הפרעות אכילה וכולם חושבים שהיא כבר יצאה מזה והיא גם הייתה בטיפולים אבל רק אני יודעת שהיא לא..

לדבר עם ההורים, עם היועצת ולבקש ממנה שתחזור לטיפול

לדבר איתה ולתמוך בה, להגיד לה שאם היא לא תגיד להורים שהיא עדיין במצב הירוד הזה תדברי איתם. אם היא עדיין תמשיך לדבר עם ההורים ולהגיד להם שהיא צריכה טיפול. אני הייתי במצב הזה, יש לי הפרעות אכילה, אני יודעת מה זה. את חייבת להיות שם בשבילה וגם שההורים יהיו קשובים

כל עוד זה לא יבוא ממנה, את לא יכולה לעשות משהו שיהיה מספיק כדי לגרום לה להפסיק. המחשבות שיש לה בראש הן טורדניות מאוד, הן שם כל הזמן כדי להזכיר לה את כל הדברים שהיא "צריכה" לעשות וש"אסור" לה לעשות. זה להיות בעולם אחר, לא לחשוב בהגיון למרות שיודעים שזה לא בריא. אם היא לא תצום המחשבות האלה יהיו חזקות כל כך והיא תרגיש אשמה מאוד בגלל המוס שוקולד, ואם היא תצום היא תרגיש יותר רגועה.. היא מרגישה שהיא חייבת לכפר על זה. כל עוד היא ממשיכה לתת למחשבות האלה מה שהן רוצות, הן הולכות ומתחזקות. הדבר היחיד שיכול לעזור לה זה להחליש אותן/להיות יותר עמידה בפניהן, ומאוד קשה להשיג את זה לבד.. היא כנראה מעולם לא יצאה מזה לגמרי או שהיא כן אבל זה שוב קורה... צריך עכשיו לטפל בזה כמה שיותר מוקדם כי זה עלול להפוך עם הזמן ליותר גרוע. יותר מהכל תביני אותה, תביני שהפרעת האכילה גורמת לה לא לחשוב בהיגיון ותנסי להזכיר לה איך היא הרגישה כתוצאה ממנה- אני יכולה להבטיח לך כמעט ב100% שהיא הרגישה מדוכאת, בלי חשק, עצבנית, חסרת כוחות, רק רוצה להיות לבד.