מרגישה שמפתחת דיכאון ללימודים.

בלימודים תמיד הייתי סבבה, הציונים שלי לא בשמיים, הממוצעים החצי שנתיים שלי נעים בין 80 ל90. פתאום במהלך כיתה י, כלומר עכשיו, מרגישה דיכאון. לא מתרכזת בשיעורים וזה כבר מבחירה שלי. המורים שלי כבר רגילים לא לשאול אותי שאלות כי אני תמיד בדילאי בחומר, שכשהמורה כותבת כבר את נושא ב על הלוח אני מעתיקה לי בשקט את נושא א. התחלתי להגיע למצב שאני מקבלת 17 במתמטיקה, ואין לי אפשרות לרדת באמצע השנה ל3 יחידות (עכשיו ב4). מקבלת היסטוריה 38. מחר יש לנו מועדי ב ואני לא הולכת כי אני חולה, אך גם כי לא בדיוק למדתי למועד ב שאמור לשפר לי את ה17. מרגישה אבודה, שזה אני נגד עצמי לגבי הלימודים. אני מבינה את החשיבות, אני מבינה הכל. רק לא מבינה איך לצאת מהדיכאון הזה. אני נמצאת במגמה לאומנות מסויימת ומתעסקת באומנות המסויימת הזאת אחרי שעות הלימודים ובזה אני ברוך השם מצליחה ומשגשגת. אבל ללימודים אני לא בנויה. מה אני עושה? אני באמת מגיעה לשיעורים ומנסה להקשיב אבל לא מבינה כלום וזה גורם לי להרגיש בורה ואז אני מאבדת עניין בלהקשיב. אחרי מאות ניסיונות אני עדיין לא מצליחה ואז פשוט מוותרת אבל אסור לי לוותר. מה אני עושה?