מי שלא מעוניין להביא ילדים. למה?

כי בשביל זה צריך לעשות סקס ואני לא מעוניינת. חחח

אני לא מעוניין להשקיע מעצמי ככ הרבה בשביל ילד, שאולי יגדל להיות אדם רע.
או שהוא לא ירצה לחיות בכלל.

אני פשוט לא מתחברת אליהם. לא יודעת איך להתנהג איתם ובכלל בכיתה ו היינו צריכים כל שבוע לעשות פעילויות עם ילדים בכיתה א...וכל הזמן הזה לא ידעתי מה לעשות ואני רק ריחמתי על הילד שקיבל אותי בתור חונכת גרועה.
אין לי רגשות כליפהם או בכלל שום רגש.
ובכללי הבכי שלהם זה הדבר השנוא עליי. תמיד כשיש תינוק שבוכה בטקס או איפה שצריך להיות שקט זה מוציא אותי מדעתי. ובכללי אני לא אחראית.
וכל מה שאמרתי עכשיו, זה עוד כלום. יש עוד מלא סיבות. זאת רק ההתחלה.
אבל אני אפסיק לעכשיו, התגובה גם ככה יותר מדי ארוכה

אנונימית רואים שאת בת 13

מלא כסף
מלא אחריות
לחיות זה סתם סבל
לא יהיה לי שעות שינה

אני לא 13 אני 17 וחצי חחח

עולם מגעיל, למה להביא ילדים שיסבלו כאן?
וגם לא מוכנה לסבול 9 חודשים ושהגוף שלי ישתנה בשביל ילד שלא שווה את זה.

מבחינתי , ילדים זה שימחה, ילדים זה אושר, ילדים זה המשכיות..
אני כן מצטרפת אליכם וחושבת שאולי הילד שגידלת והשקעת בו את החיים יהפוך להיות בן אדם רע או אפילו לא ירצה לחיות. אבל זה קורה 1 ל.. ואם יש לך את האופציה להגדיל את האוכלוסייה, להתרבות ותוך כדי להיות מאושר לרוב כי לטעמי אין סיפוק יןתר גדול משתינוק בפעם הראשונה אומר "אמא" או "אבא" ולומד דברים בזכותכם. לפי דעתי , ילדים זה מצווה.
אבל כל איש ואמונתו יחייה ;)

שואל השאלה:
יאמפאמפוז
קראת את השאלה?
"מי שלא מעוניין" !!
ושמעתה על "פיצוץ אוכלסיה" למה שתרצי להגדיל אותה?

סליחה האמת שהבעתי את דעתי כמו שלכם מותר

שואל השאלה:
אני מנסה לאסוף תשובות של מיעוט בעלי דעה מסויימת. הדיעה שלך היא לא חלק מהמיעוט אז היא לא ממש עוזרת לצרכים שלי

אני כן רוצה את העתיד הורוד של עבודה שאני אוהבת זוגיות אמיתית במאה אחוז וילדים חמודים אבל זה לא מציאותי מבינים?
בפועל, מה שיקרה אם אני אתחתן יכול להיות שזה יהיה לבן אדם הלא נכון זה מלא לחץ ואז אין לי השפעה על הילדים הם יכולים לגדול להיות שטנים קטנים ולצאת נגדי ולהתמרד ואז בשביל מה עשיתי את כל זה?
אני לא בטוחה שאני בנויה לכל האחריות הזאת במיוחד עם הקשב והריכוז שלי אני שוכחת דברים ולפעמים אין לי סבלנות לאנשים. יש לי חרדות ואני לא רוצה שהן יעברו לילדים שלי. אני פשוט יודעת שהילדים שלי יגדלו להיות אני. כי הילדים תמיד דומים להורים ואז זה אומר שהם יסבלו ואני מפחדת שהם יבכו כל הלילה לפני השינה או שהם לא ירצו לחיות יותר. אני מפחדת שיהיו לי ילדים כי אז יש לי יותר נקודות רגישות ויותר אנשים לפחד שהם ימוצו.. ואפ אחד מהם ימות אני אמות.. זה פשוט סיכון גדול מדי כל העולם הזה ואני לא בטוחה שאני מספיק חזקה בשבילו.
יכול להיות שכשאני אגדל הדעה שלי תשנה, אני מקווה שאני אצא מהחרא שאני עוברת והחרדות והדיכאון ואז הדעה שלי תהיה צלולה ואני אוכל לחשוב בבהירות.. ואז כנראה שאני ארצה ילדים.. אבל לבינתיים זה פשוט לא

יאמפאמפוז המשפט הוא צדיק באמונתו יחייה

אפשר להגיד גם ככה

לא זה פשוט שינוי משמעותי של המשפט
וכוונת הכותב

איזה ממורמרים נשבעת, לא אוהבת את הילדים למה שאני אסבול אותם מלא כסף לא אז תשבו לבד כמו איזה ממורמרים סתומים לאכול בשישי לבד חגים הכל

יש לי נתיב בחיים שהוא שונה מהרעיון של בית עם אישה וכלב ועבודה עד 8 בערב... אני רוצה משהו שונה מזה, זה לא מעניין אותי בכלל אז למה לי לעשות את זה? אפילו אם אני רק אביא ילדים בלי קשר למה שרשמתי למעלה זה עדיין יגביל אותי וייקח לי חלק מהחיים, כרגע אני פשוט לא רוצה ילדים לא משנאה או משהו פשוט לא נראה לי בטוב.. אולי בעתיד זה ישתנה לא יודע

גיל 0-2 זה בכי וגועל ותשומת לב
גיל 2-6 זה טמטום וגנים ופינוק
גיל 6-10 חושבים שהם מכירים את כל העולם
גיל 10-16 גיל ההתבגרות ודרמות והורמונים
גיל 16-18 שוב, חושבים שהם מכירים את כל העולם
גיל 18-... צבא, עוזבים את הבית וזהו בעצם

אני רוצה ממש להתחתן אבל עם ילדים הכל נהרס ואני ובעלי לא נהיה הרבה ביחד וזה הרבה צרכים ודאגות וזה פשוט ממש מעצבן וגרוע.

תתחתן איתי ^

אנונימי
אתה א-סקסואל זה נורמלי לגמרי

יאא איזה בודדים חחח חח

אני לא יכול לפרנס את עצמי יש תקופות שאני עובד יש תקופות שאני לא עובד אני בא מהכץעבודה הביתה אין לי כוח לעצמי וישר הולך לישון למי יש כוח להיות עם אישתו אחרי זה ויש תקופות שאני מובטל ולא עובד אני מתנהג איך שבא לי כמו ילד בגיל 16 למרות שאני ממש גדול כבר ובגילי אמורים להיות לי 2 ילדים לפחות ההורים שלי מיואשים ממני אבל לא בא לי להתחתן אני לא אחד שבנוי להחזיק משפחה אם לא אעבוד איך אפרנס ואם אעבוד לא יהיה לי כוח לראות אותם וחוץ מזה צריך גם לקיים יחסים בשביל זה ואני קבעתי לעצמי מטרה להישאר בתול כן עד כמה שזה נשמע מטומטם לא אכפת לי נכון שאפשר לאמץ אבל עדיין זה כבר הסיבות הראשונות תקפות לזה נראה מה יהיה

תאמת חשבתי על לאמץ ילד מפחדת מכל התהליך של ההריון אמא שלי בלידה חמישית כבר הייתה בדיכאון ורק צרות היו לה וזה עשה לי טראומה .. אני לא יודעת להסתדר עם ילדים גם ככה .. אין לי סבלנות אני בן אדם של שקט שלפעמים אוהב להסתגר לבד ככה שעם ילדים זה לא אפשרי

יש לי שאלה מטרידה ל א-מיני אתה מאונן?

למה לי לגרום למישהו לסבול בחיים האלה

אניהעשה הכל דרך פונדקאות כי הגוף שלי לא יעמוד בזה, זה חוסר ויטמינים וכאבים ולא מוכנה לזה

חבורה של אנוכיים בטלנים חחח

ילדים זה שמחה אני מת על ילדים

ילדים זה שמחה אפשר לאמץ

אם אני בקושי מסוגל לטפל ולדאוג לעצמי אז עוד שאני אצטרך לטפל ולדאוג לעוד מישהו
אין לי כוח