זה לא צביעות מאנשים שמצהירים שהם שונאים את הדת לדרוש אהבה לעצמם מצד הדתיים ע"י טענת "אהבת האחר"?

יש פה מישהי שכתבה כמה פעמים שהיא שונאת את הדתץ יחד עם זאת שהייתי כותב על מצות שנאת הכופרים ושאלתי איפה אהבת ה', היא שאלה אותי בחזרה "איפה אהבת האחר"? אם מישהו שונא את הדת שהיא מאת ה' - אז וודאי שהוא שונא את ה' בעצמו, כי הדת היא ממנו יתברך (חוץ ממה שראיתי שהיא כתבתה שאם היא היתה מאמינה באלוקים, אז היא היתה אומרת שהוא "סאדיסט", חס ושלום), ואם כן - אין שום סיבה לאהוב איש כזה, אלא מצוה לשנוא אותו, כמו שנאמר "הֲלוֹא-מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי" (תהלים קלט, כא-כב). זה מובן גם שכלית, שמי שאוהב את ה' - לא יאהב את מי ששונא אותו. וזה לא קשור לאהבת האחר. מותר וצריך לאהוב אדם אחר כל עוד הדעות שלו הן ליגיטימיות על פי התורה הקדושה