אנחנו כותבים, אהובתי , אנחנו לא בוכים , אנחנו מדממים על הנייר

יש אנשים שחיים את החיים
אני יכולה להרגיש אותם חולפים לידי
שומרים במיגרות ארוכות את כל הרוע שהרגשתי ואת כל הבכי , שומרים כדי שלעולם לא אשכח
לא אשכח שזה לא הולך להיעלם גם אם אני אנסה ,
שזה נשאר ולעולם לא יחלוף
שגם שאני ארגיש לרגע מאושרת יהיה קול קטן בראש של ילדה קטנה שיצעק זה לא אמיתי
היא צועקת לי שנמאס לה , שכואב לה , שהיא רוצה ללכת , שהיא לא רוצה להמשיך ככה יותר שהיא עומדת להיעלם כי הכאב שבפנים הורג אותה.
היא בוכה , אני יכולה לשמוע אותה מתה
היא צועקת לי בשארית כוחותייה , מזהירה אותי , שהכאב שבפנים מתחיל גם אותי להרוג אותי.