לאחרונה חשבתי על זה ופתאום אני מרגישה שלא בא לי ילדים

תמיד כמו כולם עלה לי לראש איך אני אקרא לילדים שלי, זה היה נראה דבר מובן מאליו אבל עכשיו כשאני חושבת על זה לעומק אני בכלל לא רוצה. ופליז אל תגידו לי "את עוד צעירה הדעה שלך תשתנה" אני לא חושבת שזה יקרה.. אני אסביר גם למה.
תמיד לא סבלתי ילדים ותינוקות. תמיד שילדים קטנים ראו אותי הם משום מה היו רואים אותי כמודל לחיקוי ואני לא הבנתי למה, הם היו נדבקים אליי וזה.. איך אני אסביר את זה.. זה פשוט דיי הגעיל אותי. לא יודעת. אני גם בלי קשר לזה חושבת שילדים יהרסו לי את החיים. אני כבר לא אהיה צעירה יותר ואני אצטרך לדאוג לאיזה יצור שיצא לי מהבטן והוא רק יעשה לי רע. הוא יבזבז לי את הכסף ואת הזמן. אני כבר לא אהיה צעירה יותר, ואני בכלל לא בקשר טוב עם המשפחה וגם ההורים שלי התייחסו אליי בילדותי כמו אל גועל נפש וגם היו מרביצים לי ואני יודעת שאם אני אהיה אמא אני לא אהיה כזאת אבל אני פשוט לא רוצה את זה. אני גם לא רוצה שיהיה מישהו ש"ימשיך" אותי כי אני גועל נפש של בנאדם ואם כבר.. אז בטח הילד שלי יהיה לו אופי חרא כמו שלי ויראה כמו ג'וק ויעשו עליו חרם אז בשביל מה? וגם למה שאני אביא ילד לעולם שבו בשביל להראות יפים צריך להרעיב את עצמך ובעולם שבו מתעללים ורוצחים חיות ויש מלחמות ומי יודע מה עוד? אבל עזבו את הרחמים שלי על הילד הזה.. כי בתכלס על ילדים בקושי יש לי רחמים כי כמו שאמרתי אני לא סובלת ילדים. זאת הסיבה העיקרית. ילדים קטנים פשוט מגעילים אותי. מה אתם חושבים על זה? מזדהים איתי?