אני פגועה נורא מפסיכולוגית שלי ולא יודעת אם כדאי לסיים את הקשר או לא ,הכעס שלי מוצדק??

יש לי פסיכולוגית שאני מטופלת אצלה כל ה4 שנים כל שבוע שיחות .והרגשתי ממש ברת מזל שהכרתי אותה כי היא הייתה כמו אמא בשבילי הקשיבה לי אהבה אותי חיבקה אותי כל פגישה היא נתנה לי לדבר ולהוביל את השיחות לאן שעושה לי טוב למה כואב לי לכל ההיסטוריה של החיים שלי .הרגשתי שמותר לי להיות לידה טבעית הפכתי לתינוקת כי היה מותר לי להביע הכול פשוט .וכי זה היה חסר לי כנראה דמות כזאת .ובחצי שנה הזאת איבדתי אותה .אוליי אפילו לפני איבדתי אותה או שהיא איבדה אותי כבר לא היה לי חשק להגיע אליה כבר לא עשה לי טוב ולא הקלה עליי השיחה איתה בערך בשנה האחרונה וככה הייתי סוחבת את עצמי אליה .חודשים לא ראיתי אותה

הרגשתי לא טןב אז הייתי מטופלת במקטם אחר .כשחזרתי אליה לפני שבועיים היא היתה קרה קצרה כיוונה את השיחה למה שהיא רוצה לשמוע בעצם לא היה חשוב מה עובר עליי


היא רק אמרה לי כמה שהטיפול תקוע ואני תקועה ועשתה לי הרבה רע .יצאתי נורא פגועה .שבועיים אני אוכלת את עצמי אני מרגישה שהיא האשימה אותי בזה שהמצב שלי לא נהיה טוב יותר אלא מחמיר והיא לא יודעת מה לעשות היא אוליי מפקפקת בעצמה ואוליי לא .כאילו היא רצתה לקבל תוצאה אחרת ממה שהיא רואה מול העיניים שלה בפגישה הזאת הרגשתי כל כך קטנה כי אני רגילה לבדוק דרך העיניים שלה אם אני שווה או לא וראיתי פשוט שהיא מסתכלת על כלום.אני חייבת להגיד לה כמה היא פגעה בי.ואחרי כל השנים האלה כנראה שניפרד כי אני בחרתי להתחיל טיפול במרכז אחר.אני מיואשת ממנה ומטיפןל בכללי אבל אני רוצה לשרוד .אני רוצה הרבה יותר שהמצב יפתר ולחיות ושמחה והכול אבל אם זה לא יצליח לפחות שיהיה איתי מישהו לשרוד את הקושי .בעצם זה מה שהיא היתה מישהי מאוד אוהבת בתוך כל הקושי ואני מקווה למצןא מישהי כזאת שוב

לא הצלחתי להגיד לה בכלל מה הרגשתי כל השיחה היתה בניהולה ואני פשוט לא מצליחה באותו רגע שאני נפגעת להסביר הכול .כן אמרתי לה השיחה עשתה לי ממש רע .והיא ענתה לי שלא תפקידה לעשות לי קוצי מוצי .שזה אבסורד כי זה היה תפקידה כל השנים האלה וכנראה היא מאוכזבת מעצמה ומהטיפול בי שהיא בעצם תיפחה את המקום של הילדה הקטנה ולא עזרה לי איתו