2 תשובות
לא למדתי cf אבל אני כן לומדת ביולוגיה, אז אני אסביר ממה שהבנתי.
זה הסבר ברמת התצפית:
1.המים והכלור אמורים להיות מופרשים מהתא אל הסביבה החוץ תאית (=הנוזל הבין תאי)
2.החלבון שאחראי על ההוצאה של הכלור מהתאים פגום ולכן הוא לא מבצע את התפקיד שלו
3.כתוצאה, יוני הכלור נשארים בתוך התאים
4. הימצאותם של יוני הכלור בתוך התאים מביאה לשינוי בריכוזים שגורם לחומר שהתא מפריש להיות סמיך בהרבה מבמצב נורמלי
הסבר ברמת המסקנות:
אם הבנתי נכון יש פה עניין של דיפוזיה ושל העברה פעילה. כמו שאת בטח יודעת, דיפוזיה בתאים היא מעבר של חומרים דרך קרום התא בהתאם למפל הריכוזים, ז"א מהאזור שבו ריכוז החומר גבוה לאזור שבו ריכוז החומר נמוך. הדיפוזיה מתרחשת באופן ספונטני בתאים והיא לא תהליך צורך אנרגיה. בהעברה פעילה החומר עובר בניגוד למפל הריכוזים (מאזור שבו ריכוזו נמוך לאזור שבו ריכוזו גבוה). מעבר שכזה של חומר הוא תהליך צורך אנרגיה, הוא לא מתרחש מעצמו, ובגלל זה לפעמים יהיו מעורבים בו חלבונים שמעודדים את המעבר של אותם חומרים, בדיוק כמו אותו חלבון שמתואר בקטע. במקרה של החלבון הספציפי הזה, התפקיד שלו הוא להוציא מהתא יוני כלור בהעברה פעילה. ז"א, כנראה שריכוז יוני הכלור בתאים הוא נמוך לעומת הריכוז שלהם מחוץ לתאים, אבל לתא יש צורך לצמצם עוד יותר את ריכוז הכלור שבו ולכן הוא מוציא יונים של כלור בהעברה פעילה. לחולים במחלה יש מוטציה גנטית כלשהי שכתוצאה ממנה החלבון לא היתרגם כמו שצריך (מניחה שגם את זה את יודעת אם למדת דנ"א). המבנה שלו פגום ולכן בגדול הוא לא מסוגל לבצע את התפקיד שלו כמו שצריך. כתוצאה מזה, הוא לא מפנה את יוני הכלור אל מחוץ לתא.
בקטע נאמר שכתוצאה מכך שיוני הכלור נשארים בתאים, התאים מפרישים חומר הרבה יותר סמיך מבמצב נורמלי.
מבחינת חוקי האוסמוזה, תהיה "בנטו" יותר תנועה של מולקולות מים מהאזור שבו ריכוז המומסים נמוך אל האזור שבו ריכוז המומסים גבוה.
בתא יש מומסים שונים, לא רק יונים של כלור. ברגע שיוני הכלור לא יוצאים מהתא, זה משנה את ריכוז המומסים הכולל בתא, ויש מצב שהתא הופך להיות היפרטוני לנוזל הבין תאי, ז"א שריכוז המומסים בתא גבוה יותר מאשר ריכוז המומסים בנוזל הבין תאי. אם נקשר את זה לאוסמוזה, תהיה פחות תנועה של מים אל מחוץ לתא, מה שהופך את החומר שהתא מפריש לסמיך ולרירי יותר.
מקווה שזה לא יותר מדי חופר לך ושהצלחתי להסביר בצורה מובנת
זה הסבר ברמת התצפית:
1.המים והכלור אמורים להיות מופרשים מהתא אל הסביבה החוץ תאית (=הנוזל הבין תאי)
2.החלבון שאחראי על ההוצאה של הכלור מהתאים פגום ולכן הוא לא מבצע את התפקיד שלו
3.כתוצאה, יוני הכלור נשארים בתוך התאים
4. הימצאותם של יוני הכלור בתוך התאים מביאה לשינוי בריכוזים שגורם לחומר שהתא מפריש להיות סמיך בהרבה מבמצב נורמלי
הסבר ברמת המסקנות:
אם הבנתי נכון יש פה עניין של דיפוזיה ושל העברה פעילה. כמו שאת בטח יודעת, דיפוזיה בתאים היא מעבר של חומרים דרך קרום התא בהתאם למפל הריכוזים, ז"א מהאזור שבו ריכוז החומר גבוה לאזור שבו ריכוז החומר נמוך. הדיפוזיה מתרחשת באופן ספונטני בתאים והיא לא תהליך צורך אנרגיה. בהעברה פעילה החומר עובר בניגוד למפל הריכוזים (מאזור שבו ריכוזו נמוך לאזור שבו ריכוזו גבוה). מעבר שכזה של חומר הוא תהליך צורך אנרגיה, הוא לא מתרחש מעצמו, ובגלל זה לפעמים יהיו מעורבים בו חלבונים שמעודדים את המעבר של אותם חומרים, בדיוק כמו אותו חלבון שמתואר בקטע. במקרה של החלבון הספציפי הזה, התפקיד שלו הוא להוציא מהתא יוני כלור בהעברה פעילה. ז"א, כנראה שריכוז יוני הכלור בתאים הוא נמוך לעומת הריכוז שלהם מחוץ לתאים, אבל לתא יש צורך לצמצם עוד יותר את ריכוז הכלור שבו ולכן הוא מוציא יונים של כלור בהעברה פעילה. לחולים במחלה יש מוטציה גנטית כלשהי שכתוצאה ממנה החלבון לא היתרגם כמו שצריך (מניחה שגם את זה את יודעת אם למדת דנ"א). המבנה שלו פגום ולכן בגדול הוא לא מסוגל לבצע את התפקיד שלו כמו שצריך. כתוצאה מזה, הוא לא מפנה את יוני הכלור אל מחוץ לתא.
בקטע נאמר שכתוצאה מכך שיוני הכלור נשארים בתאים, התאים מפרישים חומר הרבה יותר סמיך מבמצב נורמלי.
מבחינת חוקי האוסמוזה, תהיה "בנטו" יותר תנועה של מולקולות מים מהאזור שבו ריכוז המומסים נמוך אל האזור שבו ריכוז המומסים גבוה.
בתא יש מומסים שונים, לא רק יונים של כלור. ברגע שיוני הכלור לא יוצאים מהתא, זה משנה את ריכוז המומסים הכולל בתא, ויש מצב שהתא הופך להיות היפרטוני לנוזל הבין תאי, ז"א שריכוז המומסים בתא גבוה יותר מאשר ריכוז המומסים בנוזל הבין תאי. אם נקשר את זה לאוסמוזה, תהיה פחות תנועה של מים אל מחוץ לתא, מה שהופך את החומר שהתא מפריש לסמיך ולרירי יותר.
מקווה שזה לא יותר מדי חופר לך ושהצלחתי להסביר בצורה מובנת
שואל השאלה:
יותר חופר זה יותר טוב.
תודה!!!
יותר חופר זה יותר טוב.
תודה!!!
באותו הנושא: