זה הגיוני שכל מה שמעניין אותי זה לרזות? אשמח לעזרתכם. מיואשת

וואטפק את מבטלת לימודים בשביל ספורט תקשיבי המצב שלך לא טוב
זה נקרא הפרעת אכילה

שואל השאלה:
אין לי הפרעת אכילה, אני אוכלת מה שבא לי ופשוט עושה מלא ספורט

שואל השאלה:
אני לא מרעיבה את עצמי(הלוואי והייתי מצליחה) אני לא יכולה בלי שטויות

שואל השאלה:
אם אני לא עושה ספורט אני סתם מרגישה עצבנית כל היום

יש לך הפרעות אכילה
יותר בולימיה כזה
יש לי גם משהו כזה
בולימיה זה לאו דווקא להקיא זה יכול להיות גם צום או ספורט אובססיבי
שורה תחתונה יש לך התקפי אכילה ואחרי זה את מנסה לנקות את עצמך בעזרת ספורט

אני ממליצה לך לפגוש פסיכולוג או משהו
או לנסות לעבור תהליך עם עצמך, את צריכה לדעת לאזן את עצמך
תאמיני לי הייתי כמוך, רק שלא עשיתי ספורט בכלל הייתי מקיאה או מתחילה דיאטה כמה ימים ונשברת וחוזר חלילה
היום כבר אני בדיאטה נורמלית ומסודרת מאושרת עד הגג, למדתי לאזן את עצמי להנות מהתהליך וירדתי כבר כמעט 8 קילו.
הכל אפשרי

איך הצלחת?
מה השתנה?
מה אמרת לעצמך כדי לתפוס את עצמך בידיים?

איך הצלחתי? האמנתי בעצמי. כל פעם שהייתי מתחילה דיאטה הייתי אומרת "הלוואי ואני אצליח", כאילו זה לא תלוי בי.
כל החיים רציתי להרזות, אבל בשנה האחרונה זה נהיה יותר קיצוני, הייתי בוכה ימים ולילות, בתאי מדידות של חנויות על המראה שלי ולא מפסיקה לטרוף אוכל.
לפני כמה חודשים חזרתי מבית ספר בוכה, אמא שלי עודדה אותי ואז הבנתי- למה אני צריכה לגרום לעצמי ככ הרבה סבל? בגלל אוכל? שיזדיין האוכל. שיניתי את סדר העדיפויות שלי. הבנתי שהנאה של כמה דקות בפה מאיזה קוראסון לא שווה לסבל ולדכאון שעברתי שהיה ממושך. אז לקחתי את עצמי בידיים, התחלתי דיאטה נורמלית ובריאה, אני עושה אימון 3-4 פעמים בשבוע בלי לוותר לעצמי ובלי לעשות הנחות. אחרי כמה זמן כבר התחלתי להתרגל להכל. היו פעמים שהייתי יוצאת עם חברות ופשוט בוהה בהן אוכלות לי פסטות ופיצות מול הפרצוף, אפילו חא טעמתי. אני יודעת שזה סהכ הנאה רגעית, ואהבה עצמית זה אושר.
בהצלחה לכל המנסות למינהן

שואל השאלה:
הקטע זה שאם אני לא אוכלת מתוק יש לי סחרחורות ומרגישה חולשה אני לא יודעת מה לעשות בקשר לזה ושאני אוכלת אני לא מפסיקה לאכול ואז מצטערת על זה ועושה ספורט