אני חושבת שעומדים לאשפז אותי במוסד לחולי נפש....

שואל השאלה:
לא יודעת
פשוט לנסוע

אני מרגישה את ההרגשה של להיות לבד בבית ספר עברתי את זה פעם ולמרות הכל תלכי לבית ספר ובהפסקות פשוט את מוזמנת לדבר איתי ואני אערך לך חברה

שואל השאלה:
מה זה שווה שאני לבד?כולם מסתכלים עליי ממש מוזר וגם אני חדשה אז בכלל

אל תעשי שטויות שתתחרטי עליהן
אם את לא מתחברת לאף אחד בבית הספר הנוכחי
תבקשי לעבור בית ספר.

אם את חדשה לכי תתחברי לילדים מהכיתה תנסי אל תוותרי וזה שווה כי גם חברים וירטואליים עוזרים

שואל השאלה:
עברתי כבר בית ספר בתחילת שנה
ולפני כמה ימים אני עברתי שוב פעם
זה לא יעזור לי אם אני לא מצליחה להתחבר לאנשים

מוסד לחולי נפש לא יאשפזו אותך כי את לא חולת נפש.
את פשוט נמצאת בתקופה כזאת ולכולנו היה את זה וגם לי.
אני גם לא אהבתי ללכת לבית ספר והיום אני רק מחכה כל בוקר לקום לבית ספר כי הבנתי ששם אני עם כל החברים וזה הגיל הכי כיף שלנו ואני לא רוצה לבזבז את זה.
אני לא הגעתי לבית ספר כמעט חצי שנה בשנה שעברה וגם אני רציתי פשוט לברוח וללכת אבל בגלל עצמי ולא בגלל בעיות בבית או משהו כזה.
אם יש לך בעיות בבית תנסי לפתור את זה מול ההורים שלך ואם יש לך בעיות עם עצמך פשוט תנסי להבין למה את מרגישה את מה שאת מרגישה ואיך את מטפלת בעצמך ועוזרת לעצמך לחזור להיות אדם שמח יותר

את צריכה למצוא מישהי שנראת לך שאת הכי קרובה להתחבר אליה ותלכי תדברי איתה

שואל השאלה:
כן עומדים לאשפז אותי
הקבסית שלי אמרה לי
וגם אני מבינה למה ההורים שלי צועקים עליי אני בלתי נסבלת

תקשיבי הרבה עברו רגעים כאלה, זה רק פיסקה רע בספר של בחיים שלך
אל תוותרי לעצמך ותמצאי חברים ועד אז תזכרי שתגיד יש לך את אנשי סטיפס ואת תמיד מוזמנת להעביר איתנו את הזמן ביקר שלא תפספסו את הלימודים ותוציא בגרות וזהו

שואל השאלה:
היו כמה שיחות
ואני באמת לא מסוגלת את יודעת כמה פעמים ניסיתי?עדיף לי להתאבד וזהו

את לא תתאבדי, אפילו אל תחשבי על זה

שואל השאלה:
למה לא?אחר כך לא יהיו לי בעיות.

שואל השאלה:
איך יהיה בסדר אני כבר שנה ככה
תנו לי סיבה מספיק טובה ואני לא אעשה את זה

את שנה?
תקשיבי עד התיכון עשו לי את המוות בבית ספר אם אני עדיין בחיים אז גם את תעברי את זה, כל זה רק תקופות והכל נגמר עכשיו את חוזרת לבית ספר ומפסיקה לבכות על זה כי אם את לא תתחברי לילדים הם לא יתחברו אליך אל תפספסי את הרגע ואל תהרסי לעצמך את החיים

שואל השאלה:
אני לא יודעת איך להתחבר לאנשים
וזה לא עובר
חיכיתי מספיק זמן יאללה

אז תקומי תלכי לשאול מישהי בקשר לכל נושא שיש לך גם אם זה את יודעת איפה השירותים

תתחילי לדבר עם הילדים בכיתה

שואל השאלה:
מה זה יעזור
אני אשאל שאלה יענו לי ואז אני אשתוק
בכל מקרה כבר עליתי על האוטובוס

למה שתשתקי תגידי תודה ואחרי זה פשוט תדברי עם אותו בן אדם ששאלת אותו את זה

תלכי לספרייה

שואל השאלה:
אבל אני כמה ימים בבית ספר
זה לא שבאתי היום
וזה יראה פשוט מוזר
ומה אני אעשה בספרייה נו באמת

תקראי, מניסיון זה אחלה מקלט

אין "מוסד לחולי נפש" בארץ. זה לא כמו בסרטי האימה. מחלקה פסיכיאטרית שואפת להיות חביבה יותר, ברוב המקומות יש ביקורים, ובשלב מסוים את יכולה להסתובב בחצר לבדך ואפילו לקבל את הטלפון. לא יקשרו אותך למיטה כל היום, זה לא סרט, אלו החיים.

ומה את חושבת שיש במקומות כאלו? זומבים?
רוב המאושפזים במחלקות פסיכיאטריות הם אנשים עם דיכאון, כלומר, שפויים לגמרי ואפילו צלולים רוב הזמן, כך שיהיה לה קל מאוד להתחבר איתם.

אנו לא מכניסים לה לראש שום דבר. רק אומרים את האמת שאנשים כמוך ששואבים את מקורות המידע שלהם מסרטי אימה בני עשרים ושלושים שנה מעוותים. מחלקה פסיכיאטרית היא לא בית משוגעים. ומי את שתחליטי איפה היא אמורה ולא אמורה להיות? פסיכיאטרית?

הכל תלוי במקום, אבל נראה לי טיפשי ומיותר למנוע רעיון שיכול להיות אפקטיבי ולעזור לפלוני בגלל חוויה אישית.

שואל השאלה:
שוב,אני לא חולת נפש.
אני לא בדיכאון נראלי
עד לפני שנה היו לי חברות והייתי הבן אדם הכי נחמד שיש פשוט אני לא רגילה למקומות חדשים.

שואל השאלה:
תקשיבי את היית במצב שלי נכון?

שואל השאלה:
לא זה לא חרדה חברתית
כאילו ליד אנשים שאני מכירה אני בן אדם מצחיק וממש זורם
לרוב ליד אנשים שאני לא מכירה אני סגורה כזאת ומופנמת
בקיצור אני באמת לא יודעת מה לעשות כי אמא שלי דיברה איתה שיחה כנה ואני מרגישה שאני משגעת את כל העולם..אוף

שואל השאלה:
אבל אני לא מרגישה שזה חרדה חברתית
כאילו אני יודעת שאני מופנמת וזה
אבל למשל ביום הראשון הייתה ילדה שהכרתי ובגלל שהיא הייתה איתי הייתי משוחררת גם ליד הילדים האחרים וזרמתי וצחקתי
ואיך הטיפול עזר לך?

היי אנונימית יקרה,

אני משערת, לפי התגיות ואני לא יודעת אם הן מדוייקות, שאולי את מתמודדת עם הפרעות אכילה, ובמקביל את משתפת בקשיים למצוא את המקום שלך בבית הספר, בקשיים למצוא אנשים שאיתם את כן תרגישי בנוח להיות האדם הזורם שאת זוכרת ויודעת שאת יכולה להיות... וכרגע זה נראה שאת מרגישה מאוד מכווצת ומשותקת מהמצב, באופן שמקשה בכלל ללכת לבית הספר...

ואם אני מבינה נכון, זה נראה שאת כועסת על עצמך על הקשיים ועל הכאב שאת מרגישה שאת גורמת למשפחה שלך ולאנשים נוספים, ויחד עם זאת, אני שומעת שאת מבוהלת לחזור הביתה, למקום שאמור לשמור ולהגן, ונראה לי שאת מרגישה שאת לא מקבלת את ההבנה והקבלה שאת זקוקה להם כרגע. כך או כך, אני מתארת לעצמי שזה משאיר אותך אבודה ובודדה באופן שרק מוסיף לתחושות קשות של מצוקה וייאוש שהולכות וממלאות, עד כדי כך שיש רגעים בהם נדמה לך שהמוות הוא הדרך היחידה לשים סוף לסבל...
חשוב לי לומר, שאלימות מילולית או פיזית אינה לגיטימית באף מצד ואפילו מהווה עבירה על החוק, ויש לך את הזכות לדווח על זה, למשל לאל"י (אגודה להגנת הילד) בקו מצוקה שמספרו 6935* או למשטרה ב-100.

וזה נשמע שאת מאוד מאוד מותשת מהמאבק הזה...ואיכשהו, ואולי בכוחות אחרונים, בחרת לשתף כאן בכנות במה שעובר עלייך, אולי מתוך צד בך שעוד לא התייאש לחלוטין, צד שמבקש לשמור ולהגן עלייך מפני צעד ממנו אין דרך חזרה, ומפני פגיעה בך על ידי עצמך או אחרים.

ואני מניחה, שבשביל לשתף כאן, גם אם זה אנונימי, היית צריכה לגייס את כל הכוחות שעוד נותרו והרבה אומץ ותקווה, שכאן כן תוכלי למצוא אוזן קשבת וכתף תומכת... ובכל אלו תוכלי להמשיך ולהיעזר בהתמודדות הזו, יחד עם האנשים פה שרוצים לעזור...
כי זו באמת נשמעת התמודדות שלא כדאי להיות בה לבד...

אני רוצה להזמין אותך למקום נוסף ובטוח בו אפשר לדבר ולפרוק את מה שעובר עלייך. אני מתנדבת באתר שנקרא סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. אני מאוד דואגת לך ונשמח ממש לשמוע ממך, לתמוך ולנסות בכל דרך אפשרית לעזור ולהקל... אם תרצי, נחכה לך כל ערב (חוץ משישי) בין תשע לחצות, באתר: https://sahar.org.il.

שלך מכל הלב,
מתנדבת סה"ר

אני שואלת השאלה..אין ממש מה לעדכן
עדיין ישלי חשק להתאבד וכל פעם זה רק מתגבר^

אפשר לדעת מי פאקינג דיווח עליי?