פריקה, אני מנסה לשנות בא לי לעזוב אבל לא יכולה

כל פעם שאנחנו חוזרים מסופש לפנימייה אני בדיכאון ואין לי כוח לעשות כלום ואני משתנה מילדה שמחה קופצת וצוחקת אני נהיית חסרת כוחות ופשוט אין לי כוח למקום הזה אני באמת ילדה עם שמחת חיים ופה אין לי אנרגיות אני כל כך רוצה לעזוב ולא הולך,ניסיתי הלכתי לחפש בית ספר (אני בכיתה י) וכל בתי הספר שהיו באזור שלי אמרו לי שאין מקום ומצאתי כמה בתי ספר אבל הם ממש גרועים כלומר בקושי לומדים שם המורים לא מצליחים להשתלט על התלמידים והתלמידים בעיקר מבריזים ושותים בבית הספר. ואני אומרת לעצמי שרק עוד קצת ואני מסיימת אבל קשה לי ככה קשה לי לקום בבוקר, כשאני בבית אני קמה בשירה ובריקוד מהמיטה ופה אני לא מצליחה לקום. והכי קשה זה אחרי בית ספר אין מה לעשות ואני פשוט נכנסת לדיכאון ואני לא אוהבת את זה אני לא יודעת איך להתמודד כי בחיים לא הייתי במצב כזה בחיים לא הייתי עצובה לתקופה ארוכה.
אני לא יודעת מה לעשות נמאס לי לשכנע את עצמי אני רוצה להיות אני