בזמן האחרון הכל נראה משעמם כל כך.. החיים משעממים ומדכאים...

אין לי שום רגש או סיפוק בחודש וחצי האחרון, אני מתחילה לשים לב שהחיים כל כך משעממים ואין בהם משהו מיוחד. אין דבר כזה שמחה יותר, אנחנו קונים עוד ועוד מוצרים ודברים דוממים בשביל להרגיש איזשהו רגש חיובי... בשביל למלא את החור הריק שלנו..
אנחנו נהיים אובססיים לחתיכות נייר ומתכת, ואם אתה לא עובד במקום שבו אתה מקבל הרבה נייר אתה כישלון. גם בבית ספר, אין מספר גבוה על נייר - כישלון.
במקום לחיות את החיים, אנחנו מבזבזים 12 שנים בבית הספר + 40 שנה בעבודה בשביל לשרוד. אבל... מה הטעם לחיות חיים ארוכים וריקניים? עדיף לחיות חיים קצרים וכיפיים מאשר חיים ארוכים של בזבוז זמן.
אנחנו רק שורדים את החיים במקום לחיות אותם. אנחנו התרחקנו מהטבע, והרסנו אותו. אני כבר מתחילה לאבד יצירתיות וחוש הומור ודימיון כי הבית ספר הרס לי אותו. אין לי זמן לעצמי ולתחביבים שלי יותר, ואני מתחילה להתנהג כמו רובוט ולרדוף אחרי מספרים..
האם יש איזשהי תקווה? סיפרתי את זה לכמה אנשים וכולם חשבו שאני דפוקה במוח ורצו לשלוח אותי לפסיכולוג וחלק חשבו שזה סימפטון לפיתוח דיכאון... לא יודעת אין לי מוטיבציה לכלום יותר
אני רק בת 14 וכנראה אחרי שאמרתי את הגיל לא יקחו אותי ברצינות, אבל נמאס לי.