איך התמודדתם בהתחלה עם הביטחון העצמי הנמוך שלכם? ומה קרה לכם כשעליתם לבד על במה/מול כולם להציג משהו?

לא התמודדתי
עשיתי את זה בלי לחשוב יורת מדי אחרת הייתי נכשל וזה היה יותר משםיל

1. מגמת תיאטרון
2. פשוט אידיאולוגייה

כל פעם שאני על במה בכללי אני מרגישה לחוצה, אף פעם לא אהבתי שכל העיניים עליי זה מלחיץ אותי,
אבל עם הזמן מתרגלים וככל שעולים יותר זה משפיע פחות

לא שמתי על אף אחד ומה שרציתי לעשות עשיתי ושעלית על במה פשוט חשבתי שאני לבד שם על הבמה ואין קהל/שיש קהל ושיחשבו מה שהם רוצים ולאט לאט התרגלתי

אויש הצגות בכיתה זה דבר מחריד כלכך.
פשוט הייתי בלחץ היסטרי קראתי מהר מידיי ורקק מה שרשום שם ואם אפשר יותק גרוע המורה עצר אותי שאני קוראת מהר מידיי וחלש מידיי ארר-_-

אני לא מתמודדת חח.
אבל כשאני צריכה להציג משהו אני שותה מלא קולה, בקבוק גדול

התמודדתי
בדרך כלל עליתי עם עוד
ואז הגיע השלב שזה לבד
אז נשמתי וראיתי איך כולם עשו את זה והצחקתי את עצמי

לדעתי
אם לא תהיה לך הערכה עצמית.. זה פשוט לא ילך.
לא משנה כמה תנסי, זה פשוט לא הולך.
חלק גדול ומשמעותי מהערכה עצמית זה להכיר בכך ששאר האנשים לא יותר טובים ממך. להכיר בכך שאתה טוב מספיק.. ככה זה נותן הרגשה טובה, באמת, לדבר ולהיות שלם עם עצמך בלי לחץ.. בלי פחד מה אנשים יגידו, כי אתה מודע לחסרונות שלך בין היתר ואתה שלם עם עצמך.
חח בקיצור, בטחון זה משהו נרכש לדעתי. בכלל להיות עצמך ושלם עם כמה שפחות דאגות זה משהו נרכש.

עבר לי עם הזמן.