17 תשובות
כי אין עם מי להיות
כי זה הדבר היחיד שהופך את בית הספר לקצת יותר טוב וקל
כשאין לך את היתרון הזה את הולכת נטו ללמוד, וזה לא כיף
כשאין לך את היתרון הזה את הולכת נטו ללמוד, וזה לא כיף
לא כיף,תחושת בדידות ואי קשר שלך לסביבה מקשה על הריכוז והלמידה,הופכת אותה לפחות נעימה.
כי אתה מרגיש לבד אתה רואה את כולם ביחד וזה לא כיף...
אנונימית
כי אין עם מי להיות ולדבר..
זה כמו שתגידי "למה זה קשה לשחק במחשב שאין משחקים"
ללכת לבית ספר בלי חברים זה די משעמם, לפחות לדעתי
חבר/חברה אחת זה מספיק
אבל יש אנשים כאלו וכאלו
זה כמו שתגידי "למה זה קשה לשחק במחשב שאין משחקים"
ללכת לבית ספר בלי חברים זה די משעמם, לפחות לדעתי
חבר/חברה אחת זה מספיק
אבל יש אנשים כאלו וכאלו
מחוויה אישית
בית ספר (במיוחד בתיכון) זו חוויה קשה, ולעבור אותה בלי תמיכה חברתית זה פשוט איום.
אפילו המסדרון הוא מוקש, את תמיד תרגישי רע ללכת בו לבדך, ומה כבר עשית? הלכת לקולר לבד?
כל העבודות, מבחנים, השלמת חומר, בקשת עזרה או סתם להתנחם שחברות שלך ואת כולכן באותה סירה - את לבד בנפילות שלך.
אין מי שיגיד לך היי בבוקר, אין מי שיתקשר איתך... עד שתפתחי את הפה יש סיכוי שלא תוציאי מילה יום שלם, ואת מסתכלת סביב ולכולם יש חברים, ולך אין, והם נהנים עם עצמם ולא יתעלו על עצמם ויבואו לדבר איתך, את תישארי לבד כשהם ביחד, והכי נורא זה כשרואים. כשרואים שאת לבד זה הפחד הכי גדול, כי מי שהוא לבד כנראה שיש סיבה שאלו שיכלו להיות חברים שלו העדיפו שלא...
אז כן, כשחווים את זה כל בוקר מה הטעם לקום אל המקום הזה שדורך עלייך כל בוקר מחדש?
בית ספר (במיוחד בתיכון) זו חוויה קשה, ולעבור אותה בלי תמיכה חברתית זה פשוט איום.
אפילו המסדרון הוא מוקש, את תמיד תרגישי רע ללכת בו לבדך, ומה כבר עשית? הלכת לקולר לבד?
כל העבודות, מבחנים, השלמת חומר, בקשת עזרה או סתם להתנחם שחברות שלך ואת כולכן באותה סירה - את לבד בנפילות שלך.
אין מי שיגיד לך היי בבוקר, אין מי שיתקשר איתך... עד שתפתחי את הפה יש סיכוי שלא תוציאי מילה יום שלם, ואת מסתכלת סביב ולכולם יש חברים, ולך אין, והם נהנים עם עצמם ולא יתעלו על עצמם ויבואו לדבר איתך, את תישארי לבד כשהם ביחד, והכי נורא זה כשרואים. כשרואים שאת לבד זה הפחד הכי גדול, כי מי שהוא לבד כנראה שיש סיבה שאלו שיכלו להיות חברים שלו העדיפו שלא...
אז כן, כשחווים את זה כל בוקר מה הטעם לקום אל המקום הזה שדורך עלייך כל בוקר מחדש?
אנונימית
כי אתה מרגיש לבד ורוצה להעלם כל הפסקה כדי שלא יראו שאתה כזה "מושפל" כל כיתה ז הלכתי לתא שירותים כדי שלא יראו שאני לבד כי פשוט לא היה אפשר להתחבר לאף אחד, בתקופה לא היה לי מישהו אחד לסמוך עליו שיחכה לי או יעזור לי שאני ממש צריכה
כי עם כל הלחץ של הבית ספר, אתה צריך מישהו שיעזור לך לפרוק את הכל, ואין...
ואי אנונימית^ אני לא יודעת למה אבל אני בוכה ממה שכתבת כי זה בדיוק מה שקרה לי כל כיתה ז וזה פשוט עצוב להיזכר ולדעת שיש עוד כאלה שעוברים את זה.
לפעמים באים ונטפלים אליך בגלל זה וכשאתה רואה את כולם מהצד.. אז זה גורם לצביטה בלב. אתה אומר לעצמך שאתה פשוט כל כך היית רוצה ליהיות במקום כל אלה שנמצאים ביחד.
גם בכיתה אתה חושב על כל החברויות שראית במהלך ההפסקה ופשוט זה כל כך כואב לדעת שאתה בלי אף אחד.
בלי אף חבר.
מקרה כזה פשוט כואב כל כך (מבחינה נפשית).
כל מה שאני אומרת פה זה מניסיון ואני לא מאחלת לאף אחד לעבור דברים כאלה:*(
גם בכיתה אתה חושב על כל החברויות שראית במהלך ההפסקה ופשוט זה כל כך כואב לדעת שאתה בלי אף אחד.
בלי אף חבר.
מקרה כזה פשוט כואב כל כך (מבחינה נפשית).
כל מה שאני אומרת פה זה מניסיון ואני לא מאחלת לאף אחד לעבור דברים כאלה:*(
ואו כל הכיף בבצפר זה החברים שיש לך עם מי לדבר עם מי להעביר תזמן...
אני אשמח שאם מישהו מרגיש לבד תדברו איתי. אני איתכם. גם אני חוויתי דבר כזה ואני רוצה להיות שם בשביל מי שצריך
כי אתה לבד ואתה מרגיש שהיום עובר לך הכי לאט שיש ואין לך על מי לדבר בדיוק חובה את זה..
הקטע שלכולם חברים זה כל כך מובן מאליו וילד דחוי לא חושב שזה מגיע לו כבר מרוב שהוא ככה מלא זמן.
לקום בבוקר, עוד יום, שעה בתוך התא שירותים/ לשחק בטלפון כדי שלא ידעו שאין לך חברים ואתה מסודר.
הכל משעמם ואותו הדבר, רק ללמוד וללכת הבייתה לבכות ולהרגיש מועקה.
כשיש לך סוף סוף חברים אתה מרגיש כאילו לא מגיע לך כלום.
למה מגיע לי חברים?
למה מגיע לי מישהו שאפשר לסמוך עליו?
אפילו לא חשבתי שהחברה הכי טובה שלי תרצה להצתלם איתי בתמונות מחזור אבל היא אמרה לי שהיא רוצה והייתי בשוק.
תמיד הרגשתי כמו אופציה ב, חשבתי שהיא כבר בחרה עם מי להצתלם.
לא מצפים לכלום כדי לא להתאכזב, אי אפשר לסמוך על אף אחד.
לקום בבוקר, עוד יום, שעה בתוך התא שירותים/ לשחק בטלפון כדי שלא ידעו שאין לך חברים ואתה מסודר.
הכל משעמם ואותו הדבר, רק ללמוד וללכת הבייתה לבכות ולהרגיש מועקה.
כשיש לך סוף סוף חברים אתה מרגיש כאילו לא מגיע לך כלום.
למה מגיע לי חברים?
למה מגיע לי מישהו שאפשר לסמוך עליו?
אפילו לא חשבתי שהחברה הכי טובה שלי תרצה להצתלם איתי בתמונות מחזור אבל היא אמרה לי שהיא רוצה והייתי בשוק.
תמיד הרגשתי כמו אופציה ב, חשבתי שהיא כבר בחרה עם מי להצתלם.
לא מצפים לכלום כדי לא להתאכזב, אי אפשר לסמוך על אף אחד.
אני חושב שהתשובה מובנת מאליו, אבל בכל זאת אנסה להסביר לך.
בכל החיים, יש המון נקודות שבירה. המון. רגעים שאתה פשוט רוצה למות ולא מבין מה המטרה שלך. כשאתה יודע שיש לך מישהו ללכת אליו ברגעים האלה, אתה מרגיש מוגן. אתה מרגיש בטוח ושאפשר לספר לו הכל.
בנוסף, כשלכל שאר הכיתה יש חברים, ואתה נשאר הדחוי, זה יכול להוביל להרבה דברים גרועים הרבה יותר.
= חוסר חברים =
בריונות = = תחושת בדידות =
= דיכאון =
= עלול להוביל למצבים של מוות = = אנורקסיה =
יש סיכוי שהגזמתי קצת, אבל ככה אני רואה את זה מהפרספקטיבה שלי.
בכל החיים, יש המון נקודות שבירה. המון. רגעים שאתה פשוט רוצה למות ולא מבין מה המטרה שלך. כשאתה יודע שיש לך מישהו ללכת אליו ברגעים האלה, אתה מרגיש מוגן. אתה מרגיש בטוח ושאפשר לספר לו הכל.
בנוסף, כשלכל שאר הכיתה יש חברים, ואתה נשאר הדחוי, זה יכול להוביל להרבה דברים גרועים הרבה יותר.
= חוסר חברים =
בריונות = = תחושת בדידות =
= דיכאון =
= עלול להוביל למצבים של מוות = = אנורקסיה =
יש סיכוי שהגזמתי קצת, אבל ככה אני רואה את זה מהפרספקטיבה שלי.
^בדיוק מה שקרה לי, איבדתי תרצון לחיות בגיל 10 מגיל 8 הייתי אנורקסית וגמרתי עם זה רק בתקופה האחרונה
זה קשה אבל לאט לאט מיתרגלים
באותו הנושא: