מה אתם חושבים? זאת בעיקר פריקה.

היי אני בת 13, אני יחסית רזה, אוכלת בריא ועושה ספורט. אני לא מתפתה ואוהבת ממתקים כמו אמא שלי, שמכורה למתוקים, לא עושה ספורט ואוכלת הרבה שטויות.
אמא שלי קונה כל הזמן הביתה ממתקים ואני כמובן לא אוכלת, יש לי כוח רצון ואני רוצה להיות בריאה ורזה.
מדי פעם כשאני ואמא שלי בסופר היא רוצה לקנות דברים משמינים ולא בריאים ואני עוצרת אותה (כל מי שקולט את זה בשוק ממני, שאני "מחנכת" את אמא שלי).
אחי הקטן בן 6, גם כן מטורף על ממתקים כמו אמא שלי. תמיד כשהוא מבקש ממתקים אמא שלי נותנת לו, כי היא מזדהה איך היא הייתה מרגישה אם היא הייתה רוצה ממתק ולא היו נותנים לה. אמא שלי כמו ילדה קטנה. אני מרגישה שאני מחנכת אותה, לא רק בהקשר של המתוקים אלא בעוד נושאים. לדוגמה, היא נורא בזבזנית. היא כל הזמן קונה דברים וזורקת דברים אחרים, גם אם הם חשובים לנו.
לא פעם אני עוצרת את אמא שלי מלקנות דברים, אפילו שהיא קונה לי.
לפעמים אני מסתובבת עם אמא שלי והיא רוצה לקנות דברים יקרים שאנחנו לא כל כך צריכים ואין לנו כסף בשבילם, ואני מנסה להסביר לה, אבל היא מתעצבנת בקלות ואומרת שהיא רוצה את זה.
יש עוד כל כך הרבה דוגמאות שאני מרגישה שאני הרבה יותר בוגרת, אחראית וחכמה מאמא שלי.
אני מרחמת על אבא שלי. הוא עובד כפול 3 מאמא שלי והוא זה שצריך דברים ובגדים בבית שלנו. אני לא מבינה איך הוא מסתדר איתה ככה.
כשאחי הקטן יהיה גדול הוא גם כן יהיה כמו אמא שלי. הוא כל היום יאכל מתוקים ויקנה דברים. אני מנסה לעצור את זה אבל אני לא אמא שלו. לפעמים אמא שלי מרשה לו ממתקים ואני לא מבינה אותה בכלל, מה היא לא רוצה לטובתו? שיגדל? שיהיה חזק ובריא?
אני מרגישה שאני הייתי צריכה להיות אמא של אמא שלי וגם של אח שלי.