אני מוצף במחשבות! אני בדיכאון..

כבר שבוע שיש לי משהו ללא סיבה.
כואב לי הראש, אני רעב, אני בקושי שותה..
אני מרגיש שהלב והמוח מפוצצים בדברים
ושהם לא עוזבים אותו וזה דיי כבד..
-
הכל התחיל ככה..
בבית ספר המורה דיברה על זה שיש לנו כיתה מיוחדת של מוגבלים ואז איכשהו זה הגיע לשיחה על חולי סרטן היא סיפרה על שקרוב משפחה שלה חלה אבל שהחלים ברוך ה' והיא בכתה וגם אני היא סיפרה על סוגים ועל איך זה קורה וגם אמרה שזה יכול לקרות בגלל כאלה שמעשנים
ואין תרופה וגם אין דרך להחלים בסרטן ריאות,
אמא שלי מעשנת ורק חשבתי על זה (טפו טפו טפו) התחלתי לבכות וכל היום לא היה לי מצב רוח שמעתי שירים עצובים ורק חשבתי על זה שפתאום הכל יכול להיגמר אני יעזוב וההורים שלי את העולם הזה. אני מפחד מהמוות ואני
מאוד רגיש.. היום הרגשתי שההורים שלי לא
דואגים לי ואמא שלי צעקה עליי בגלל שצעקתי כי אחי הציק לי והרגשתי שאני סתם נולדתי ושאם אבא שלי ואמא שלי ואחי הם משפחה בלעדיי אני בטעות נולדתי. מאוד קשה לי חשבתי על דברים איומים אני מפחד ובדיכאון שבוע כבר.