נגיד יש מישהו שבכל החיים שלו כולם מתנהגים אליו רע, בבית ספר, במשפחה , מורה פרטית , מקום התנדבות.

אני חושבת שאם בכל כך הרבה מקומות לא אוהבים אותו זה חייב להיות משהו שיש באותו בן אדם והוא יהיה צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו כי יש הרבה אנשים שמייצרים אנטגוניזם בלי טיפת מודעות חכך.

שואל השאלה:
תקשיבי. לפעמים דברים מוזרים קורים בעולם . אם המשפחה שלי מאשימה אותי בהכל ? הורה שאוהב לא מאשים את הילד שלו . נגיד אמרתי פעם למה הכלב שלי לא קופץ עלי ועל אחרים במשפחה הוא קופץ ועל אחותי הוא קופץ כי אני דיברתי אליו בטון יפה , אז אמא שלי לא האמינה לי שדיברתי אליו בטון יפה , כי היא חשבה שכלב לא רע ואי אפשר שלא ייתיחס. זה הבעיה בי?אני מתנהגת איתם יפה !
אם הכלב לא ניגש אלי ולא מתייחס אלי בכלל ואני מלטפת אותו ,הבעיה בי?
אם הילדים בכיתה שלי לא מדברים איתי בכלל ומרכלים עלי כל יום בכיתה ואני רק שקטה שלא מקשרת איתם,כי הם החליטו לא לדבר איתי ולא באים אלי ,אז הבעיה בי?

אני לא אומרת שזה בטוח רק מה הסיכוי שכולם ככה אלייך?
נורא קל להציג את הדברים דרך העיניים שלך אבל תנסי להסתכל מראייה כללית יכול להיות שיש משהו שאת מפספסת

שואל השאלה:
הסיכוי שכולם ככה אלי שיש אנשים רעים.
לא מקבלים את השונה.
זה שאני יושבת שקטה בכיתה , זה אומר שצריך לרכל עליי ולהתעלם ממני? כאילו אני אוויר?

הוספתי בתגובה שלי משהו שההורים לא בצד שלי בדברים ומאשימים אותי ולא מאמינים לי ,בתור הורים הם צריכים להאמין לבת שלהם שהיא אומרת שהיא דיברה אל הכלב בטון יפה כשהוא לא קפץ עליה, ולא לא להאמין לה ולהאמין לצד האחר,
כששאלתי את אמא שלי למה הכלב עושה לי את זה ,אז היא אמרה אולי כי *את* לא מדברת בטון יפה, אבל אמרתי לה שדיברתי אליו בטון יפה , והיא לא מאמינה לי . ככה זה הרבה דברים הבנת?

אין אנשים רעים את צריכה להבין את זה.
יש אנשים שאת פשוט לא מכירה את הטוב שלהם ותאמיני לי שהוא עולה על הרוע את צריכה להבין בטוב של אנשים ולהיות יותר נעימה ולנסות יותר להתחבר.
למעלה רשמת שאת שקטה תנסי יותר להתבלט בצורה חיובית.

שואל השאלה:
את לא עוזרת לי למה שרשמתי למעלה על אמא שלי ...
את לא הבנת שהיא תמיד לא בצד שלי ?
תקראי שוב.

בטח שיש . למה מרכלים עלי סתם ככה בכיתה כשאני שומעת את זה באותה הכיתה !?
והם אומרים עלי שאני מכוערת , ואני לא מדמיינת!

הייתי בהתנדבות והמזכירה שם שאלה את אמא שלי למה אני באה לשם כל הזמן עצובה ואז היא אמרה כי היא חושבת שלא מדברים איתה בשכבה (אני) כי היא מכוערת, ואז המזכירה אמרה: "מה פתאום" "יש מכוערות כונפות שמדברים איתם."
והיא אמרה שגם לה יש ילדה מלאה שלא מדברים איתה בגלל זה בכיתה.

אחרי כמה ימים לא עשיתי לשנייה לדקה שתיים איזשהי עבודה בהתנדבות כי בדקתי משהו בפלאפון,ואז באה אליה מישהי והמזכירה הזו אמרה לה , "למה המכוערת הזאת לא עובדת (אני) , מכוערת.

אם יש לה ילדה שגם קשה לה מבחינה חברתית למה היא מדברת עלי ככה אם לפני כמה ימים היא אמרה לאמא שלי מילות עידוד.

אני מבינה שקשה לך וכן יש אנשים שמתמודדים עם זה לבד למרות שזה לא עדיף. לקח לי 4 שנים להבין שאסור לבכות לבד שאסור לשמור בבטן שאסור לטפל בבעיות לבד כי זה מחמיר וזה שובר אותך מבפנים. ועדיין אני לא מרגישה כאילו יש לי באמת מישהו שיכול לשמש לי ככתף תומכת מישהו שיהיה איש סוד שלי מישהו שאני באמת אוכל לקרוא לו חבר. יש לי חברות ואני מוקפת אנשים אבל אני עדיין מרגישה לבד ועקיצות שמגיעות אליי מכיוונים וחוסר ביטחון שעוטף אותי ואני לא מצליחה להיפטר ממנו בגלל כל הזמן הזה שניסיתי להתמודד לבד.
אם את רוצה לדבר איתי בפרטי את מוזמנת גם לי לא תזיק מישהי לפרוק אצלה ואני אשמח אם מישהו ישתף אותי בבעיות שלו, לפעמים דווקא בגלל שאנשים רחוקים זה מזה ולא מכירים זה את זה הרבה יותר קל לספר. את לא חייבת אם את מרגישה סגורה ופוחדת להיפתח או משהו.אני בטוחה שאף אחד לא נמצא כאן כדי לשפוט אחרים : )

התגובה הראשונה שאמרה שכנראה יש משהו בבן אדם שגורם לכולם לשנוא אותו, זה דיי מרושע. אני למשל אוטיסטית. זה לא אשמתי אפילו, נולדתי ככה. ובגלל זה כולם שונאים אותי. כי אני שונה ומוזרה ובושה למשפחה. אז כמה שאני לא יעשה "חשבון נפש" אני ישאר אוטיסטית. זה לא שאני יכולה לשנות חיבורים מפגרים במוח שלי. אולי אנשים אחרים צריכים להפסיק לשפוט. לא אכפת לי אם לא יתייחסו אלי פשוט אבל למה לרדת עליי?
זה מה שאני חושבת על העיניין

אני הייתי ככה, ובאותו תקופה גם הכלבה שלי נפטרה והייתי עדה למוות שלה.
ההורים שלי התייחסו אליי רע, עברתי חרם בבית ספר, והמורים גם כן לא היו הכי נחמדים איתי.. והרתיחו את ההורים שלי עוד יותר
נכנסתי לדיכאון עמוק שלא ממש אובחן.. עד לשנה השלישית שלו.
וכן לא רציתי לחיות לא ראיתי טעם, לא היה לי לא חברים לא משפחה לא כלום אז הייתי בטוחה שהבעיה הייתי בי.. אבל לא.
הבעיה הייתה בהורים שלי שלא היה אכפת להם מהמצב שלי בבית ספר.
מהמורים שלא שמים חב לילד שבמצוקה ויותר אכפת להם אם עשיתי את כל השיעורי בית מאשר אם אני מרגישה טוב
והחברים שכביכול לא מנעו את ההתעללות שעשו לי..

לא תמיד זה שהכל עליו אשם.

תראי אני מדברת איתך עכשיו אמיתי,
לדעתי קצת הגזמת בקטע עם אמא שלך, היא בסך הכל אמרה שלא דיברת לכלב בטון יפה, היא לא מושלמת, אנשים עושים טעויות ומה שהיא אמרה לא נכון אבל היא לא ידעה שזה יפגע בך...
אני ממש לא מצדיקה את הריכולים, זה ממש לא בסדר! אבל כדי שיותר יתייחסו אלייך בכיתה תנסי להיות יותר שמחה ועזבי את כולם, יהיה לך הרבה יותר כיף להתחיל את היום בחיוך ולחשוב על דברים טובים.
כל מי שקורא לך מכוערת, זה או מקנאה או מחוסר בטחון עצמי שלהם.
הבעיה לא בך אבל מה שאת צריכה לשנות זה להתחיל את היום בחיוך, לקחת דברים פחות ללב, לשים פס על אנשים שלא שווים את זה ולהתרכז יותר בדברים הטובים מאשר ברעים.
את לא חייבת לעשות את מה שרשמתי אבל זה יעזור לך וישפר את החיים שלך, עזבי את החברים, זה טוב בשביל עצמך, אבל בכללי שתיהי יותר שמחה אני בטוחה שיותר יתחברו אלייך.

עברתי את זה שנים על גבי שנים וכתוצאה מכך נכנסתי לדיכאון של 8 שנים.
אחרי שהחלמתי, הבנתי שלא חשוב עד כמה העולם נראה או באמת רע אלייך, זה תלוי באיך שאתה מתייחס לזה.
הבעיה היא לא בעולם שמתנהג אלייך רע, אלא בך שלא מסוגל להתמודד עם הבעיה הזו.
אנשים רעים כאלו לוקחים את התמימות וחוסר אונים של אותו בן אדם לצרכם האגואיסטי או האישי, כך שצריך להבין שבשנייה שאתה משנה את האופן שבו אתה מתייחס לאותם מקרים, רק כך אנשים ישתנו בפניך.

אני רוצה להבהיר, הבעיה היא בך אבל לא לפי ההתנהגות, מראה או כל דבר אחר בך, אלא האופן שבו את מתייחסת לכך.

זה באמת קשה אם זה קורה לך כאילו בכלל זה קשה לשמוע את זה תנסי אם ההורים שלך מאשימים אותך תוכיחי להם שאת צודקת ויש לך גם אפשרות לברוח מהבית אבל..... זה החלטה שלך אם תרצי תבואי לפרטי ואני תמיד יוכל לעודד אותך

^איזה רווחה? ההורים שלה לא הרימו עלייה יד או את הקול (לפי מה שהיא מספרת)

אני ממש מבינה אותך גם אצלי זה היה ככה... תמיד לא היה לי טוב עם המשפחה שלי (יש לזה סיבה, אלה בעיות שלא אפרט כאן) תמיד הייתי זאת שנופלת עליה האשמה בכל דבר וכאילו אף פעם לא הייתי במקום הראשון בשביל אף אחד.
מבחינת בית ספר גם, לא היו לי חברים והייתי לפעמים יוצאת משיעורים ובוכה בגלל דברים שהיו קורים לי בבית וממש לאף אחד לא היה אכפת...
הייתה לי רק מסגרת אחת חוץ מבית ספר כי אחרי מה שקרה לי בבית ספר הפסקתי לחפש כי פחדתי שבכל מקום אני עומדת לפגוש את אותו הדבר...
סיימתי עם אותה מסגרת בגלל שמישהי אחת רבה איתי היא גרמה לכולן שם לא לדבר איתי ואחרי כמה הזדמנויות שנתתי למקום הזה וראיתי שהכל חוזר על עצמו, החלטתי להפסיק להגיע לשם.
עכשיו אני בצבא ומצאתי כמה חברים חדשים, אבל זה לא 100% ...
כאילו כל מקום שאני מגיעה אליו שום דבר לא מסתדר, ואני לא חשבתי שזאת אשמתי אבל לאט לאט מתחיל לחלחל לי פנימה שאני כן אשמה בכל מה שקורה.
אני באמת איתך ומבינה אותך, אני מנסה להחזיק את עצמי כדי להגיע לעתיד שאני רוצה לבנות לעצמי.
אני רק חושבת על העתיד ואומרת לעצמי שכאשר תהיה לי שליטה מלאה על החיים שלי, יהיה לי יותר קל.
כשיהיה לי את הבית שלי, את הבחירות שלי, את המסגרת שאני רוצה ...
אני מנסה לחשוב על זה ככה שקשה לי עכשיו ואני לומדת מהחיים שלי עכשיו בשביל שבעתיד יהיה לי טוב יותר.
מקווה שהכל יסתדר, אני באמת מבינה אותך ואני מרגישה שממש תיארת את ההרגשה שלי.

להיות יותר חרא בחזרה

שואל השאלה:
אבל אני יותר חרא בחזרה ואני צועקת וההורים רוצים לשלוח אותי למיון!!! הם לא רואים שהבעיה בהם למרות שאני צועקת!!!

תקשיבי המקרה שלך נגע לי ללב אז אני אגיב,
כן אנשים יכולים להיות מאוד רעים וחסרי רגשות רק כי הם בעצמם לא חוו מה את מרגישה אז קל להם להתנהג ככה אלייך בגלל זה את צריכה להיות חזקה ולמרות זאת להוכיח כמה את כן יפה שווה חכמה ומצחיקה אני בטוחה שאת כן פשוט בגלל כל החוסר ביטחון מהסביבה את לא מרגישה בזה אבל תנסי להתחבר לעצמך ולנסות להוכיח ולרצות רק את עצמך הפעם.ואולי תנסי לכתוב להורים שלך פתק שבו תגידי מה את בדיוק מרגישה אולי הם יבינו בכל זאת הם ההורים שלך לפעמיים אנחנו כועסים על ההורים בלי להבחין שהם רק רוצים לעזור וכן גם הם עושים טעויות אבל צריך לומר להם כדי שיבינו ולגבי הילדים בכיתה את לא היחידה שזה קורה לה ילדים הם חארות בגילאים כאלה תתעלמי ותחפשי גם ילדים שקטים כמוך להיות איתם מאמינה בך שתצליחי:)

שואל השאלה:
אבל הסברתי להורים והם לא הבינו אותי בחיים!!!

תשמעי, את כנראה צודקת, יש בהם בעיה רצינית והיא היחס שלהם כלפייך. אך שימי לב, כדי לפתור את זה - צריך להסתכל על אופציות ריאליסטיות.
הרי להתלונן כל היום שהעולם הוא חרא, זה בסך הכול דיבורים שלא יובילו לשום מוסר השכל.
תנסי דרכים אחרות, תנסי אולי בזמן הזה להתרכז במה שאת אוהבת לעשות כמו מוזיקה, ציור, כתיבה ועם הזמן תראי שאנשים מתייחסים אליך אחרת, עם זאת אל תצפי שזה יקרה ביום אחד, זה תהליך ארוך וקשה שילמד אותך איזשהו מוסר השכל בעתיד כדי להיות יותר חזקה.
אני באמת מבין מה את עוברת כי הייתי במקום שלך לא מזמן, אני כותב את מה שאני כותב כי אני באמת מאמין שזה יעזור לך לצאת מהמצב הזה בדיוק כמו שאני הצלחתי לצאת מהמצב הזה.

אוקיי אז תנסי לפנות למישהו אחר אולי ליועצת?אולי תבקשי מההורים פסיכולוג?מישהו צלול שיוכל לדבר איתך על הכל ולהוציא אותך ממצב הזה.אם כמה שזה נשמע לך מוגזם עכשיו זה הצעד הכי טוב שאת יכולה לעשות לעצמך וזה רק יראה כמה את מודעת לעצמך

שואל השאלה:
ואם כולם אז מתייחסים אלי חרא ,אז מה לעשות?לא להיעלם מהעולם ?

או פשוט לא להתייחס ולהתעסק במה שאני אוהבת?

את מגזימה לדעתי.
לא כולם מתייחסים אלייך חרא, את מתייחסת לשלילי כאן.
כן, אל תעלמי מהעולם, אל תתיחסי ותתעסקי במה שאת אוהבת.
לפי מה שרשמת בנתיים אני לא רואה סיבה לצעוק על ההורים שלך.

שואל השאלה:
הנה את רואה את לא מאמינה לי.

אני אומרת שמתייחסים אלי לא יפה ורע ואת לא מאמינה אז אל תגיבי אם את לא מאמינה
להיות לא בצד שלי על כל מה שאני אומרת להם זה יפה ולא להאמין לי?

בטח מתפללים ומבקשים עזרה מ ה"

שואל השאלה:
מה את חושבת שזה יעזור ?מה זה קללה מה שיש לי?

זכותי להגיב לשאלה כמו כל אחד אחר.
לפי כל מה שקראתי, לא כולם מתייחסים אלייך חרא וזה רק בראש שלך.
תתני לי דוגמא לעוד מקרים, את לא צריכה לקחת את זה כל כך קשה