לפי הרב ויינברג, מה היחס הנכון למושג "חיים חילוניים"?

איזה הרב ויינברג?

שואל השאלה:
הרב יחיאל יעקב וינברג

את יכולה להסביר את השאלה?
לפי מה שאני מכיר הוא התייחס לחילונים כאחים טועים. הוא לא תמך בפעולות תשובה המוניות.

לא שמעתי על הדעה שלו, אבל זה לא נשמע הגיוני.
מה עם 'ואהבת'?!

הוא כתב שלפני שמתקנים אחרים אנחנו צריכים לתקן את המגרעות שלנו.

לא חולק עליו ח''ו, אבל נראה שעדיף לעשות השתדלות בכל מקום.
וכמובן יש את 'ואהבת'^, קצת אנוכי לדאוג לעצמנו...

שואל השאלה:
זה מתייחס לזה שבמסעות הצלב הרבנים היו אומרים שצריך ללמוד רק תורה (גרמו לעבודת השם ניראה ופחד), כאילו צריך שיהיה הפרדה בין דת לחיים ואנשים נכנסו מזה לדכדוך ודיכאון (רובם). כבר שם התחיל להיות המושג "חיים חילוניים" הכוונה למי שעוסק בחיים מאשר בדת. עכשיו השאלה שלי מה היחס שהרב ויינברג חושב שהוא הנכון למושג חיים חילוניים?

שואל השאלה:
ולא כל כך הבנתי
מה קשור 'ואהבת'?

קשה להגיד על משהו שהוא לא מתייחס אליו ספציפית. הוא היה אדם פתוח לעולם, ומן הסתם הוא תמך בחיי חולין. הוא שימש כרב בגרמניה שהיתה המקום שבו חידשו את המושג שיהודים דתיים משתלבים בכל תחומי החיים במדינה.

חיים חילוניים לא היו דבר מצוי בכלל עד תקופת ההשכלה.
לימוד תורה מתוך יראה היה קיים מאז ומעולם (תקופת המלכים ), ורק לאחרונה התחיל מושג של 'תורה מאהבה' שגם עליו יש חולקים.
אין 'מושג נכון' בחיים חילוניים מבחינת הדת.
ויש מצווה לאהוב כל יהודי ולרצות בטובתו, ואם אני מאמין שקיום התורה הוא טוב, אנסה לגרום לו להבין.

הרב ויינברג עצמו היה אדם משכיל שקרא הרבה הגות כמו ניטשה ופילוסופים רבים. יחד עם זאת הוא חיבר את עצמו תמיד לתורה.

אם התכוונת ל'השכלה' שכתבתי^
אז אלו דברים שונים.
קראתי עליו עכשיו, נשמע מאוד מעניין.
אני בטוח שהיום הדעות שלולא היו מתקבלות בעין יפה.