אני בן אדם מאוד רגיש ולא יודעת לקחת את הדברים בפרופורציות מכל דבר קטן שקורה אני בוכה זאת אומרת אפילו מעצבים

לנשום נשימות עמוקות,להתרכז במחשבות טובות,לשטוף פנים,לראות דברים מצחיקים ,לדבר עם המשפחה/חברות/חבר/ה ,להבין שזה בסדר וזה נורמלי לחלוטין
ואני מבינה את זה ,הכול בסדר

שואל השאלה:
אין לי חברות
וההורים שלי לא מבינים אותי הם כל היום עסוקים בעבודה וגם שחוזרים צועקים עלי..

אני כולכך מבינה את זה
דבר ראשון,אם באלך לדבר אני פה
דבר שני את יכולה לנסות להכיר אנשים חדשים להכנס לתנועת נוער (מומלץ כי שם הכי הרבה מכירים חברים חדשים)

שואל השאלה:
אני כל הזמן מנסה להכיר אנשים, אבל כולם בסופו של דבר פוגעים בי..
מקשיבים ואז נמאס להם מימני קובעים איתי לצאת ואז מבטלים..

קודם כל כל הכבוד לך שאת מודעת למצב, זה כבר משהו.
עכשיו, להיות רגיש זה לא דבר רע, להיות לא רגיש לעומת זאת, כן.
אל תוותרי אל הרגישות שלך, פשוט תנסי לקחת דברים בפרופרציות, איך?לנסות להבין שלכל דבר בחיים יש תפקיד, כמו למשל בגרות, נכון זה קשה, צריך לחרוש לפני והכל אבל אם נכשלים זה לא ביג דיל, כן לעשות את המקסימום ולא לחפף אבל אם קרה ו...הכל טוב.
תמיד אפשר לתקן ולשפר.
תזכרי את זה.
והכל לטובה.

העניין של הבכי זה כבר משהו אחר, גם אני כזו, אם אני מדברת על משהו שחשוב לי, מעצבן אותי, מפריע לי ממש וכו וכדו אני מתחילה לבכות...זה מתסכל נכון אבל אני ממש לא היחידה כזו.
אז...כשאמצא דרך לנסות לעבוד על עצמי בקטע הזה אעדכנך.

בהצלחה (:
יום טוב.

הייתי ככה כשהייתי יותר קטנה...
זה קשה נורא... האמת היא שזה קרה לי הרבה עם דברים שלא ידעתי להתמודד איתם ובואי נגיד שהיו הרבה דברים כאלה... אני לא יודעת בת כמה את אבל אצלי ככל שהתבגרתי זה נעלם... זה כאילו הרי עם הזמן את לומדת לעמוד על שלך. אבל אני מבינה אותך כלכך... הכל טוב... העיקר שאת מודעת לזה את תלמדי עם הזמן לשלוט על זה.

תנסי לא לקחת ללב (קשוח אני יודעת,אני גם כזאת)
להבין שזה הם ביטלו זה בעיה שלהם כי הם לא היו איתך ואת בן אדם מדהים וזה בעיה שלהם 3>