מצאתי את הקטע הזה עכשיו הוא כל כך עצוב מה אתם חושבים?

.
זה כבר הפך להיות מאבק יומיומי במחשבות, מנסה להמשיך להתקיים אבל ללא טעם וללא סיבה.
ממשיכה לעבור את כל מה שאין בו ובחיים לא היה בו כוונה.
ממשיכה לנשום בידיעה שהשמש תמשיך לזרוח ולשקוע גם כאשר אני לא אהיה, העולם יידע להמשיך להתקיים בלעדי כמו שהתקיים עד היום.
עסוקה בפגמים ובצלקות שלי, כלואה בתוך עצמי ובריקנות שנמצאת בתוכי.
והראש כל הזמן נמצא בתהיות, למה אני ממשיכה לחיות..