חודש הגאווה הזה הוא אחד היפים ועם זאת אחד הקשים שהיה לי... מאוד קשה לי להתמודד עם זה

אני לא סטרייטית ואני חצי בארון (יעני ההורים שלי מודעים ועוד כמה חברים שיודעים וכל השאר לא).
עכשיו אני נמצאת בחבורה ולפעמים יוצא להם לדבר על הקהילה ואין להם בעיה איתה אבל יש להם כאלה הערות לפעמים שבאלי פשוט שתבלע אותי האדמה...
עכשיו אין לי חשק לצאת מהארון עד הסוף כי גדלתי במשפחה שחינכה אותי לא לעשות מזה עניין גדול אז אני גם נמצאת במין קריעה נפשית כזו...

למשל יש לי חברים גאים שהזימנו אותי ללכת למצעד ובאמת שאני לא יודעת אם אני באמת רוצה... ומצד אחד אני פוחדת לאכזב אותם אם לא אלך ומצד שני אני ממש מפחדת מה יקרה אם אני אלך..

אגב יש לי נטייה ממש בעייתית שכמות הסטיגמות עליה פשוט בלתי נגמרת וגם החברים שהכי מקבלים אותי לפעמים כאלה חסרי טאקט שבאלי לדפוק את הראש בקיר.


אני באמת שואלת כי אני לא יודעת מה לעשות מצד אחד אני מרגישה כאילו אני מתפוצצת כשהסוד הזה אגור בי , מצד שני זה מרגיש לי טו מאצ' להכריז על הנטייה שלי ומצד שלישי אני לא יודעת איך אני ארגיש עם זה שהרבה אנשים ידעו מה הנטייה שלי- זה כאילו להיכנס לי לחיי המין (לא שהם קיימים לול) וזה לא כזה עניינם.

קיצר מה אני שואלת איך להתמודד עם ההערות שלהם בלי לצאת מהארון ? אוף.
איך לחיות על פי הלב שלי