מה הייתם עושים במקומי? משחררים או עושים משהו?

זה מתחיל ככה - היה לי חבר ממש טוב שהוא היה כמו אח בשבילי, היינו עושים שיחות נפש, מדברים על הכל, על הבעיות שלנו ועל העתיד שלנו בלי שום צנזורות, עושים המון צחוקים, מדברים כל יום ומבלים הרבה מאוד ביחד. הוא חבר ילדות, אנחנו מכירים המון שנים, והקשר שהיה בינינו הוא קשר שאני מאחלת לכל אחד.
הוא עבר לעיר אחרת, וזה לא השפיע בשום צורה על הקשר שלנו, היינו ממשיכים לדבר ולהיפגש כל יום, ואני יכולה להגיד אפילו שמאז, הקשר רק התחזק.
ואז הוא עבר לפנימייה צבאית, והוא לא יכל להיות כל היום בפלאפון ולהיפגש היה בקושי אפשר (הוא שומר שבת וחגים). הוא אמר לפני שהוא עבר לשם שהוא מפחד שהקשר שלנו ייתנתק בגלל שהוא עובר לפנימייה.
אז גם בגלל הלימודים והפנימייה זה באמת קרה, זה יתנתק. אני יכולה לומר גם שזה באשמתי-
היינו עסוקים כל הזמן בעצמנו ובקושי שלחתי הודעות.
התכתבנו פעם ב..., וגם כשהתכתבנו השיחות היו מאוד קצרות.
יום אחד, הוא שלח לי הודעה: "שכחת ממני כבר אה?" ואני יודעת שהוא התכוון בטון רציני ומזלזל, ותאמת נעלבתי, ואני יכולה להבין למה הוא באמת כתב את זה. אני בן אדם אדיש ואני לא מביעה רגשות בהתנהגות שלי ואף פעם לא באמת אמרתי לו כמה הוא חשוב לי. אז בחזרה להודעה-
ממש נעלבתי וכתבתי לו בחזרה "מה יש לך" ואז התחלנו לריב, בסוף סיננתי אותו, מאז לא הוא לא כתב לי שום דבר. שום כלום, לא הודעה ולא שיחה.
יום אחד הוא התקשר אליי, ואני, הבן אדם הכי מטומטם שנמצא בכדור הארץ, סיננתי אותו. ושוב, אין שום הודעה או שיחה. עבר המון זמן.
ואני לא יודעת מה לעשות, בהתחלה לא הזיז לי ולא היה לי אכפת כל כך ולא התעסקתי בבעיה בינינו.