תקשיבו אני מרגישה כמו חרא, אני בוכה בטירוף, אני מרגישה שאני בן אדם דוחה ומגעיל כי (המשך בפירוט)

אוקיי. יש לי ידיד טוב, הוא בקטע שלי כבר די הרבה זמן אבל מתי שהוא אמר לי שהוא מרגיש אליי משהו אז זה היה לפני איזה חודשיים ובזמן לא טוב (שבוע אחרי שהוא אמר לי עברתי סדרה של ניתוחים בבית חולים, הייתי צריכה התאוששות ולא הייתי הרבה פעמים בבית ספר, ואז התחילו התקופת בגרויות (לחץ מטורף), וגם לפני איזה חודש גילו לאבא שלי סרטן.. קיצר המון משברים.. ) מאז שהוא אמר לי את זה המשכנו לקבוע אבל היו מלא וויכוחים, ריבים וצעקות.. הכל בגלל המצב המפגר הזה.. ואולי חלק באשמתי אבל הרוב הגדול זה בגלל כל המשברים שצצו לי ולא היו בשליטתי. ואתמול קבענו, דיברנו על הקשר שלנו ואז הוא אמר לי שהוא דורש ממני עכשיו תשובה, אם אני רוצה אותו או לא. ואמרתי לו "מה? אתה לא יכול לשאול אותי את זה, אתה יודע שאני בסערת רגשות (הידיד הזה, הוא גם אקס של חברה טובה שלי+חבר טוב של האקס שלי, כל המצב הזה מתוסבך לי, ואנחנו באותה הכיתה.. )" ובקיצור אמרתי לו זה נראה לך הגיוני שאתה דורש ממני תשובה עכשיו? והוא אמר לי כן. בשיא הביטחון. כמו איזה גבר שחושב שהוא יקבל את כל מה שהוא רוצה.. אבל בסדר אני מבינה אותו תכלס אבל אל תאשימו אותי כי הוא מודע לכל המצב והלחץ שיש לי וזה שלאבא שלי גילו סרטן הוא מודע לדברים האלה.. ואני פשוט לא רוצה לאבד את הידיד כי הוא רוצה להתקדם ואני לא בטוחה בזה.. לא רוצה לסכן את הידידיות שלנו ואז הוא בכה לי. הוא אשכרה בכה. אף פעם לא ראיתי אותו בוכה. ואני כבר כמה ימים עם ההרגשה הזאת. שגרמתי לו לחכות ולחיות באשליות. כואב לי הלב, אבל אני לא מצליחה לראות את עצמי מתאהבת בו ובגלל זה אני לא רוצה להיכנס איתו לקשר. כל מי שהייתי איתו אני כבר לא מדברת איתו ואני לא מוכנה שהוא יהיה אחד שאני אאבד! אני לא מסוגלת לדמיין את מעגל החברים שלי מבלי שהוא נמצא בו. זה שובר אותי מיום ליום. והוא מסנן אותי מאז. מה לעשות? יצאתי עד כדי כך מגעילה?