אני מרגישה בודדה, שאף אחד לא באמת רוצה להיות איתי

אני מרגישה בודדה, שאף אחד לא באמת רוצה להיות איתי או להיות חבר/ה אמיתיים שלי. ההורים שלי גרושים ואני פוגעת בשניהם, לא בכוונה, אני לא מצליחה לשלוט על עצמי. אני מנסה להסביר להם שאני מנסה לעצור את עצמי. אבל הם לא רוצים אותי בבית שלהם אחרי גיל 18. אני מפחדת להידרדר לעשן ולשתות כדי להתנתק מהכאב אבל אני כבר מעדיפה להתאבד. אני ילדה שמאוד אכפת לה מהציונים ובזמן האחרון פשוט לא אכפת לי.אני כבר לא משקיעה בלימודים ואני לא שלמה עם עצמי מבחינת מראה חיצוני. אני משקרת לכולם שאני בסדר ומנסה להכחיש שכנראה אני נכנסת לדיכאון. מבחינת חברים אני ילדה חברותית שמתחברת לכולם אבל אני רק שמה מסכה של שמחה בגלל שאני ככ עצובה מבפנים. היה לי יומהולדת ולא היה זמן לחגוג ופתחו לי קבוצה לקבוע זמן לחגוג לי וכל החברות שחשבתי שהן חברות פשוט סיננו ולא ענו והמציאו תירוצים. חשבתי שאני חשובה להן כמו שהן לי במיוחד אחרי שנפתחתי בפניהן וסיפרתי להן מה עובר עליי, כנראה שלא אכפת ככ. איך לשפר את המצב?