בבקשה אל תתעלמו! אשמח לדעות על מה שכתבתי.

לפעמים זה מרגיש כאילו לא נותר לי דבר,
מלבד חומר, וגוף, ומעשים שאנשים אחרים
ראו כהצלחה.
ואני, רק מטרידים אותי אינספור החלומות במגירה.
אלו הזועקים לצאת וכנפיהם נשברו,
לאורך שנים של שוחק והבל.
ואולי כבר נהיה מאוחר,
כי החלומות כבר עברו וחלפו.
ונותרה רק תקווה,
תקוות חוסר האכזבה.