מצב של מי לדעתכם יותר טוב: אחד שהוא מודע שהוא חוטא, או מי שמתכחש לכך שהוא חוטא?

ראיתי שהרבה אנשים (כולל אפיקורסים גמורים ושונשאי ה' והתורה) מודעים די טוב לכך שהאינטרנט הוא נאסר ע"י כל גדולי ישראל וכןמה ההשלכות של זה והם אוהבים לתת מוסר נגד האינטרנט לחרדים שכן אורמים בתוך האינטרנט דעת תורה אמיתית. הם עצמם לא מתביישים לכופר בה' יתברך ובתורתו, לגנות את שומרי המצוות ולומדי התורה, אבל בנוגע לאינטרנט - הם יודעים טוב מאוד מה האיסור הזה כולל ועד כמה זה חמור. מה עוד חשובים שהם "לא מוזרים" בדרך שהלם (להתכחש לה' יתברך ותורתו), אבל החרדים שכן אומרים דעת תורה אמיתית ומסיבה מסוימת נמצאים באתר כזה או אחר - כן.

בואו נעזוב כרגע את הנקודה האם יש לחרדי מסוים היתר לאינרנט או לא. נניח שאין. אז נכון, הוא לא בסדר שהוא חטא בדבר כזה נוראי, אבל אם הוא באמת דוגל בלשמור את כל המצוות ולציית לגדולי ישראל - אז לפחות הוא מודע לכך שהוא חוטא ויש סיוכי טוב שהוא יחזור בתושבה בעזרת ה' יתברך. אבל מי שמתכחש לקב"ה ולתורתו - - איך הוא פתאום יחזור בתשובה ויתקן את עצמו? הרי הוא מרמה את עצמו בכך שהוא "בסדר" (כאילו שזה "נרומלי" לכפור בה' ובתורתו, או להאמין בה' ובתורתו ובכל זאת להתעקש ללכת נגד מה שה' צוה) - ואם אם כך - אין משהו שיגרום לו לשנות את עצמו.

שמעתי את אלה שאומרים שאפילו חולה שחולה במחלה קשה והוא מודע לכך שהוא חולה - ההסיכוי שלו להבריא יותר גדול מחולה שחולה במחלה קלה והוא לא רוצה להיות מדוע לאותה מחלה. אתם לא חושבים ככה?