לפני 3 שנים הכרתי מישהי, היינו בקשר מסובך קצת אבל בסופו של דבר היינו ביחד, וכשנפרדנו היא אמרה שאני אובססיבי ברמות

ושאני לא נותן לה מרחב לנשימה ושאין לה זמן לעצמה, ואני הבנתי את זה מאוחר מידי ולא הייתה לי כבר אפשרות לתקן את מה שהיה בנינו. אז המשכתי הלאה אחרי תקופה לא פשוטה, והכנסתי לעצמי לראש שמה שאני צריך לעשות זה פשוט ללמוד לתת מרחב לנשימה ולשחרר כשצריך, ולהיות מודע לעצמי כי לא הייתי מודע לדברים שאני עושה ואומר.
לפני שנה וחצי הכרתי מישהי אחרת, כשנהיינו ביחד החלטתי שאני הולך עם הלב ופותח מה שאני מרגיש וסיפרתי לה בקצרה מה שהיה לי ושאני מפחד שאני אהיה אובססיבי ואלחץ עליה ואפגע בה בלי לדעת בכלל. המטרה שאמרתי את זה הייתה לתת לה להבין שאני צריך שהיא תעיר לי על דברים שאני עושה לא בסדר, ושתעזור לי לדעת מתי כן לתת לה את כולי ומתי לתת לה את הזמן שלה. והיא קיבלה את זה והבינה, אבל גם אמרה שהיא כזו שצריכה כל הזמן תשומת לב ולדבר איתה ולהצחיק אותה ולשמוע אותה. היינו ביחד שנה, וכשנפרדנו היא אמרה שאחד הדברים לדעתה שהוביל לזה זה שלא נתתי לה את מה שהיא ביקשה, לא הייתי כל היום מסביבה, בקיצור לא הייתי אובססיבי אליה (ככה אני מבין את זה לפחות).
השורה התחתונה היא, שאני כבר לא יודע איזה מהדברים האלו שייכים לזהות שלי, אם הטבע שלי הוא האובססיבי שהייתי ושיניתי את זה בגלל אותה אחת, או שהטבע שלי הוא לתת את המרחב והחופש, שזה הבן אדם שהפכתי אליו בגלל אותה אחת.
ניסיתי המון לשנות את עצמי שוב ולחזור להיות מה שהייתי בהתחלה כי ראיתי שזה מרחיק ביני לבין השנייה מבין השתיים שסיפרתי כאן, אבל לא משנה מה עשיתי לא הצלחתי, לא ראיתי את עצמי מצליח לדבר איתה כל היום כמו שהייתי מצליח פעם. אני מנסה להבין אם זה אומר משהו על הקשר, שהשנייה הייתה הרבה יותר רצינית אבל זה לא עבד בגלל השינוי שלי.
מבולבל ברמות. עצות ?