לפי הכתוב מבינים שאלוהים בכלל לא רצה את בית המקדש, גם לאחר שנבנה. אז, למה בעצם מתאבלים בשבילו?

מי אמר לך את זה?

אני לא יודעת.
אבל יש לי שאלה כללית
מלכים בשר ודם מכול תקופת ההיסטוריה מבריאת העולם עד עכשיו יש אופציה כזו שהם לא ירצו את הארמון שלהם?

ביהמק זה. הארמון של ה' הוא נחרב.
למה?
בגלל החטאים שלינו והקבה שרף את הבית שלו כדי להציל את הבנים שלו כי הוא אוהב אותנו ושומר עלינו והחיה מוכן להקריב את הבית שלו שהוא חשוב לו בעבורינו.
אנחנו יודעים להעריך את זה ביכלל?

בית המקדש השני באמת היה מסובב בפוליטיקה מסריחה.
אבל לבית המקדש יש משמעות אחרת.
אחת הפורמות של עבודת השם היא עבודת הקרבנות (מכילתא דרשב"י הוצאת מהרי"ן אפשטיין עמ' 220; ספרי על דברים פסקה מב מהד' פינקלשטיין עמ' 85).
ר' יוחנן בן זכאי הולך בדרך אחרי החורבן ובוכה:
"אוי לנו שאבד בית חיינו מקום שהיה מכפר על עוונותינו" (אדר"ן נו"ב, ח).
ישנה גם מצווה לדרוש את המקדש ולבקש ולהתפלל על השכינה (מכילתא לדברים).
כשעבודת הקורבנות איננה מושחתת היא הצורה העיקרית של עבודת ה'. לכן, אנחנו מתאבלים על החורבן.

לא נכון, ה' צוה לבנות לו המקדש. לא אביא עכשיו פוסקים בגלל תשעה באב.