מה הקשר בין המציאות הקיימת לכך שצריך קלבל אותה כתקינה? המציאות יכולה להיות גם מקולקלת (ובימינו היא כזאת).

יש אנשים שאומרים למאמינים שהם צריכים להבין (מה יש פה להבין?!) שיש אנשים שלא מאמינים בה' ובתורתו. אז מה זה אומר שצריך לקבל את זה כנורמלי? ממש לא, צריך להילחם נגד זה.

באותו מידה אפשר לומר שהמשטרה צריכה להבין שיש אנשים שלוקחים סמים. מה אתם חושבים שמשטרה לא יודעים את זה? הם ידועים את זה ולא מקבלים את זה כדבר "נורמלי", הם נלחמים בזה (לפחות מבחינה רשמית). למה הם לא משלימים עם המציאות? כי הם ראוים את לקיחת הסמים כדבר רע, וכלן הם אמורים להילחם נגד זה.

נחזור לאי אמנוה בה' יבתרך ובתורתו. זה דבר לא נורמלי, למרות שהוא קיים. בגלל שזה דבר שהוא לא נורמלי - צריך להוקיע את זה, ולא לקבל את זה, כפי שהכתב הרמב"ם בהקדמת פירושו לפרק "חלק" במסכת סנהדרין:
"וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, וְנִתְבָּרְרָה אמונתו בהם הוא נכנס בכלל ישראל. וּמִצְוָה לאהבו ולרחם עליו, וְלִנְהֹג עמו בכל מה שֶׁצִּוָּה השם יתברך איש לחבֵרו מן האהבה וְהָאַחֲוָה. ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת הַתַּאֲוָה והתגברוּת הטבע הגרוע הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא. והוא מפושעי ישראל.

וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל לאדם יסוד מאלה היסודות הרי יָצָא מן הכלל וכפר בעיקר. ונקרא "מִין" וְ"אֶפִּיקוֹרוֹס" וְ"קוֹצֵץ בַּנְּטִיעוֹת". וּמִצְוָה לְשׂוֹנְאוֹ וּלְאַבְּדוֹ. ועליו נאמר (תהלים קלט כא): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" (הקדמת הרמב"ם לפירושו בפרק "חלק" במסכת סנהדרין).