מה אתם אומרים על קטע כתיבה שלי כתבתי אותו על החיים שלי בקצרה אני אתאיסט ממשפחה דתית ולא סיפרתי כמעט לאף אחד...

אני עוטה מסכות רבות בחיי
ולצערי לא כאלה ססגוניות מידי.
אם ברומא התנהג כרומאי
אז בחיי אינני יכול להיות אני?
אני ריק מרגש, ריק מאהבה,
כל חיי נשענות על תקווה.
מזל הוא רצף של מקרים בהצטרפות,
רצף שבחיי נהיה כדפוס,
צפייה אכזבה ריקנות וחוזר חלילה
דפוס שמקשה עליי להסתכל קדימה.
מי שמאמין לא מפחד,
אלא חייו הם פחד אחד שמעל ראשם מרחף.
איזהו העשיר השמח בחלקו
אבל איך יוכל לשמוח אדם לשמוח בחלק שבכלל לא שלו,
בחלק שניתן לאדם אחר העונה לשמו
אדם אחר שנראה כמותו.
אדם שהחברה הרעה שלו יצרה
אבל הוא איננו אדם הוא בסך הכל הצגה.
הצגה שעולה כל יום כל שעה,
הצגה שנמשך כבר חמש עשרה שנה.