יש לי מחשבות אובדניות, אני לא אעשה עם זה כלום אבל אני צריכה עזרה

למה שלא יידעו? כשאני ביקשתי מההורים שלי ללכת לפסיכולוג הם הכי תמכו
ההורים שלך הכי ישמחו אם תבקשי ללכת לפסיכולוג, זה משהו ממש עוזר ומקל עלייך והם ישמחו לדעת שחשוב לך לשתף עם מישהו דברים שעוברים עלייך

אוקיי קודם כל כל הכבוד שאת מבינה את זה שאת צריכה עזרה
אם את ממש לא רוצה שהם ידעו את יכולה פשןט להגיד להם שאת תחת הרבה לחץ לאחרונה ואת צריכה מישהו מקצועי לדבר איתו,( למרות שאם הפסיכולוג יראה את זה כמתאים או שאת בסכנה כלשהי היא תספר את זה להורים שלך).

שלום לך אנונימית יקרה,
אני יכול רק לנחש מה עבר עלייך שהביא אותך לכתוב את ההודעה הזו. זה נראה לי כמו ייאוש ודכאון עמוקים, שגרמו לך כמעט להרים ידיים.
האם אלה בעיות בלימודים? אולי קשיים חברתיים, האם נידוי? או אהבה נכזבת, שוברת לב? אולי ממש פגעו בך, בכוונה, בגוף ובנפש וא מרגישה מושפלת? ואולי את חיה בתחושת בדידות בלתי נסבלת, בלי חברה איתה אפשר לדבר על הכל, ואולי גם בושה גדולה שמקשה עליך לחשוף את עצמך אפילו למי שאמורים להיות הקרובים לך ביותר אבא ואמא. אולי את בכלל שואלת עצמך - האם ההורים שלי באמת מסוגלים להבין ולעזור?
אבל מצד שני, הצפת כאן את הקושי שלך. ביקשת סיוע, עזרה. יש בזה המון אומץ, זה מעיד בעיני על הרבה כוח פנימי. אולי את מרגישה שלא טוב להתמודד עם מחשבות אבדניות לבד.
יקרה , אני מתנדב בסה"ר סיוע והקשבה ברשת. מתנדבים שלנו נמצאים כל ערב באתר sahar.org.il בין תשע לחצות. הם כאן בשביל להיות איתך, להקשיב לך, לנסות להבין, וביחד, לנסות למצוא דרכים שיעזרו לך להתמודד עם הכאב שלך. אני מזמין אותך, להתחבר לאתר ולהתכתב בצ'אט עם אחד המתנדבים, אפילו הערב, ממש עכשיו! אל תישארי לבדך עם מחשבות כאלה.
מקווה לשמוע ממך,
מתנדב בסה"ר

שואל השאלה:
בסוף אמרתי להורים, יקחו אותי לטיפול.
תודה:)