אתם חושבים שכל אחד צריך לאהוב את עצמו בדיוק כמו שהוא?

לא

אני חושב שכל אחד צריך לעשות את הגרסא הכי טובה של עצמו, בין אם זה חיצונית או פנימית. את יכולה לשנות כל מה שאת רק רוצה (בערך).

לא. הנה כמה דוגמאות.
היטלר לא צריך לאהוב את עצמו כמו שהוא.
אדם אוביס (כנל אנורקס) לא צריך לאהוב את עצמו מבחינה חיצונית כמו שהוא משום שהוא פוגע בעצמו בריאותית.
אדם מכור לסמים/ הימורים וכ'ו.
יש מלא.

לא

אני חושבת שכל בן אדם צריך לאהוב את עצמו ולהיות שלם עם עצמו גם פנימית וגם חיצונית

כי זה דפוק לא לאהוב את עצמך בגלל שהחברה הכתיבה שאתה מכוער , ולא צריך להיכנע ללחץ של החברה והתעשיות הפרסום והתקשורת וכו..
וברגע שאדם לא אוהב את עצמו והוא משנה את עצמו לדוג הזרקות ובוטוקס בעיקר זה מרדף אחר יופי ואחרי תכתיבי החברה הוא פשוט נכנע ולכן הוא בחיים לא יהיה מרוצה.
כי הוא פשוט הולך אחרי טרנדים שבאים והולכים.

שואל השאלה:
אבל שלם כמו שהוא?
או שאם לשנות משהו יגרום לו להרגיש שלם ויש לו דרך לעשות את זה?

אני ממש לא חושב שאדם צריך לאהוב את עצמו כמו שהוא, אבל דברים שהוא לא יכול לשנות או שלשנות אותם זה מוגזם ודורש יותר מדי אז הוא צריך להשלים איתם ולקבל את עצמו כמו שהוא, וזה לא אומר שהוא צריך לאהוב את החסרונות שלו, זה אומר שהוא צריך לדעת שהם קיימים והם לא מפריעים לו בקיום שלהם, ולמה? כי לשנות אותם דורש יותר מדי (שלא לדבר על דברים שאי אפשר לשנות בכלל) אז אין טעם להצטער על משהו שלא בידיים שלנו. צריך להשלים עם המציאות ולקבל אותה גם אם היא לא מושלמת (והיא אף פעם לא תהיה מושלמת).

אני חושבת שכל אחד צריך לאהוב ולקבל את עצמו במצבו הנוכחי ויחד עם זאת, לפעול בשביל להשתפר. למשל, אם מישהי לא מרוצה מהמשקל שלה ורוצה לרזות ולהתחטב, לדעתי כדאי לה לעשות את זה במקום להכריח את עצמה לקבל את זה כאילו שזה לא משהו שאפשר לשנות, אבל באותה מידה, לאהוב את עצמה גם במשקל הזה ולא לוותר על לבישת שורט או בגד ים עד שהיא תגיע ליעד שלה.

שואל השאלה:
uou
אני לא מדברת על מצבים כאלו של להקשיב לחברה ואידיאל היופי, בזה גם אני לא תומכת.
אלא מרצון אישי, מרצון של הבן אדם בלבד ומהחלטה אישית שלו.

שואל השאלה:
אבל אם *כן* אפשר לשנות וזה חשוב לבן אדם.

אם הוא רוצה לשנות שיהיה לו בכיף. זה לא דבר שלילי להשתנות בשביל לאהוב את עצמך.

לאו דווקא. אם אתה חרא בן אדם או מאוד מוזנח ונראה רע, אתה לא יכול להגיד לעצמך "טוב זה מי שאני ואין מה לעשות" צריך לעשות שינוי.

אם אפשר לשנות אז מיותר לנסות לאהוב את עצמך בצורה הקיימת כשאתה יכול להיות משהו שבאמת תאהב. זה כל כך פשוט ומתקבל על הדעת שבכלל לא צריך לנהל על זה דיון.

אם כולם היו אוהבים את עצמם ואת המצב שלהם כמו שהוא, עוד היינו חיים כמו האדם הקדמון...

ובעיקרון- אם יש דרך לשנות משהו בעצמך (שלא ממש מסוכן והכל) אז ניראלי סבבה. לא יודעת למה כולם נגד ניתוחים פלסטיים. בנאדם רוצה לשנות תאף שלו מה רע לכם?

כי צריך בתור חברה לשאוף שאנשים יאהבו את עצמם איך שהם ויקבלו את עצמם וירגישו שאין דבר כזה פגם ואין דבר כזה מישהו מכוער , ושחיצוניות זה לא הכל.
ברגע שמטפחים את השינוי של האדם בעצם מטפחים אמירה של " אתה לא יפה כפי שאתה תשנה את עצמך" וזה לא יהיה רק שניים שלושה אלא זה יהפוך להרגל ודבר בשגרה זה מה שאת רוצה שיהיה מאיתנו , שאף אחד לא יקבל את עצמו כפי שהוא ורק ירצה לשנות את עצמו ?
באמת שהתקשורת צריכה לטפח מודעות של אהבה עצמית וקבלה והבנה שיש הרבה סוגים של יופי ולבטל תעשיות כמו לדוג תעשיית האנטי אייג'ינג שהיא פשוט אומרת למבוגרים אתם מכוערים ואז גורמת להם להרגיש ככה ואז הם עושים נתוחים ומשפצרים את עצמם בשם ה'"הרגשה הטובה של עצמם".

כמה הערות (זו דעתי)^:
צריך בתור חברה שהאנשים כל הזמן ישאפו להיות טובים יותר.
יש דבר כזה משהו מכוער.
יש דבר כזה פגם.
יש אנשים שלא יפים כמו שהם, גופנית ואשיותית.

^כן... אני בטוחה שבנאדם צריך לאהוב את העובדה שהוא שוקל 30 קילו, או 400. ואת/ה יודע/ת למה הוא לא צריך? כי זה מסוכן. זה לא בריא.
וגם אם מדובר בלשנות אף, או צבע שיער-זה לא דבר רע. זה כמו לעשות טיפול נגד חצ'קונים, או לגלח רגליים. בנאדם מצא דרך שבה הוא יותר שלם עם איך שהוא נראה. ולא יהיה סוף העולם אם מישהו יאהב יותר את המראה של עצמו (אם זה לא הופך לסיכון).

ומי אתה מר עולם שתחליט מה יפה ומה לא ? עוד לא קלטת שהכל זה טרנדים? כך את מרלין מונרו ושים אותה היום משהו יסתכל עליה בכלל?
ולא עצם זה שקובעים רף יופי ושאיפות גבוהות לא הופך את העולם לא טוב יותר אותנו לטובים יותר , ההפך זה גורם לנו לשנוא את עצמו ואת אחרים ולקנא ולהיות דיכאונים וחברה דיכאונית. למה נראה לך האנורקסיה כל כך נפוצה היום? כי האדיאל יופי ( הישן יותר) קבע שרזון זה יפה אז כולם רצו להיות אנורקסים.
אין דבר כזה " פגם" החברה יצרה פגמים, אף ארוך זה פגם ? שפתים דקות זה פגם ?



לא יודעת מה אתכם אבל לדעתי אם כל כך הרבה בני אדם מרגישים שהם מכוערים ושהם חייבים לשנות את עצמם כדי להרגיש שווים משהו אז נכשלנו בתור חברה , זה רק מה שאנחנו חיצוניות ?

טרנד או לא טרנד, מה שיפה זו המוסכמה של רוב האנשים על זה, מוסכמה חברתית. אני לא מר עולם כפרה, אבל החברה כן. יש דבר כזה פגם, אנורקסיה היא פגם משום שהיא פגיעה עצמית. יש אידיאל יופי וגם אם הוא טרנד הוא אידיאל יופי. יופי משתנה, אך הוא קיים. כיעור משתנה, אך הוא קיים.

אני לא אתחיל להרצות לך על משיכה וביולוגיה והמשיכה לבריאות כי לא נראה לי שלך יש כוח לשמוע או לי להסביר, אבל בגדול, בני אדם נמשכים (לרוב) לגוף בריא בשביל להמשיך את השושלת שלהם באופן בריא. מה שנקלט על ידי בני אדם כבריא אוטומטית וטבעית ובלתי נשלט יפה.

מאוד יפה וחמוד להגיד "כולם יפים בדרך שלהם, אל תקשיבו לחברה היא לא יודעת מה היא אומרת". אבל יופי קיים והוא קיים בגדול, אם בא לך או לא, זו אבולוציה.

שואל השאלה:
uou
את רוצה להגיד לי שאת אוהבת כל דבר בעצמך ולא שינית כלום?

משיכה לגוף בריא? זה למה לפני כמה שניםרוב הדוגמניות היו אנורקסיות שנראות חולות זה גוף בריא ?
אתה סטרת את עצמך אמרת שהחברה קובעת ואז אמרת שזה ביולוגי.
אז זהו שלא היום כמעט אין קשה לביולוגיה וזה הכל פסיכולוגיה, אתה נמשך למה שמראים לך שאתה צריך להימשך.
נתת לך את הדוגמא של מרלין מונרו שפעם הייתה האישה הכי מושכת אבל היום היא לא כי היא לא עומדת באידאל שהחברה הציבה .
אבל הנה עוד דוגמא bdsm וסקס קצת קינקי פעם היה נחשב מגעיל דוחה וחלוני ( גם מציצות נגיד ) והיום זה מקובל ומושך למה ? כי פשוט החברה החליטה ככה .
מתי תבין שאנחנו שטופי מוח מגיל 0 . כבר אין עיניין של ביולוגיה הכל הפך לפסיכולוגיה .

אני לא אוהבת כל דבר בעצמי , ובטח ששינתי נגיד אני כן מורידה שיער לא כי אני רוצה אלא כי אני חייבת ( צו אופנתי שהחברה קבעה שוב).
מעבר לזה ברור שיש דברים בי שכן הייתי רוצה ליפות אבל אני מבינה שאני זו אני ככה נותרתי ונבראתי , מה אני צריכה לשנות את עצמי כדי להתאים לאדיאל ולהיות עוד אחת עם עוד אותו סגנון יופי כמו כל דוגמניות האינסטגרם שכולן נראות אותו דבר ?
ככה אני ואני שלמה עם זה .

שואל השאלה:
אבל אמרת שאת מורידה שערות כי החברה קבעה ואז אמרת שאת לא מקשיבה לאידיאל היופי.. זה סותר..

היום אסור להעסיק דוגמניות בתת משקל.
בוהו החברה כל כך אכזרית ונוראית;(
לגבי זה שאיכשהו הצלחת להבין שסטרתי את עצמי, המודלים של החברה מבוססים על משהו, זה לא שהאילומינטי אמר "כן אהא, מהיום כולם חייבים להיות רזים".

מרלין מונרו עדיין נחשבת אישה יפה.

לגבי הקינקיות אין חי מה להגיב, א. למה החלטת שזה דבר רע? ב. זה כי השיח על סקס נהייה פחות טאבו בשנים האחרונות.

ושוב אני אגיד: בוהו החברה כל כך אכזרית ונוראית;( אני אפגע בעצמי כי ככה החברה אמרה לי, היגיון בריא.

יש אידיאל יופי ויש צו של החברה
אידיאל יופי זה נגיד אידיאל של משהי בלונדית רזה גובה , זה כאילו משהו שאנחנו אמורים לאהוב להימשך לרצות להיות כמהו. אבל לא כולם ככה וגם לא רק לזה נמשכים ולכן זה רק אשליה או חלום.
ויש צו חברה - מגיל 0 למדו אותנו לא להמשיך לשיער של נשים, או שהגיש שיניים עקומות זה לא יפה לגבות מחוברת וכו'. אם אני לא אעשה את זה לא ימשכו עלי ויסלדו ממני וגם אני מעצמי תאמת ומאחרים ואין לי שום דבר לעשות נגד זה נכון להיום כי זה שטיפת מוח מסיבית וגם אף אחד לא באמת אחראי לזה.

שטיפ.
האידאל לא מבוסס על כלום חוץ מתרבות ואלי מעט ביולוגיה , באמת שאין לי מודע על מה אתה מדבר
במדינות מסוימת באפריקה ככל שמשהי יותר שמנה יותר ימשכו עליה מכיוון שהיא מראה שהיא מבוססת מבחינת אוכל והרוב שם עניים אז הם נמשכים לזה ( פסיכולוגי) פה במערב ...אתה כבר יודע.
באיזה מדינה אחת נמשכים לנשים עם שפם כי זה מראה שהן יותר חרמניות כביכול פה במערב אתה כבר יודע ...
כל מקום ואידאל היופי שלו בהקשר לתרבות ולפסיכולוגיה אורח החיים באותו מקום, זה שהמערב השתלט על הרבה שטחים וניסה להחדיר להם רעיונות ואידאלין זה כבר בעיה אחרת.

ועל מה התרבות מבוססת, לא יכול להיות שסתם ככה החליטו, בטוח התבססו על משהו. את ממשיכה להגיד שהחברה אומרת מה יפה ואומרת שהיא לא מתבססת על כלום, אין בזה הגיון כי אך אחד לא קם בבוקר ואמר, אה אני מקים תרבות יופי והיא 1234.

לגבי השמנות באפריקה, כך זה היה גם באירופה לפני כ100 שנים בזמן המגפות והעוני. מי שהייתה שמנה, היה לך אוכל וכסף, דבר שמבטיח בריאות. (מעבר ממשיכה של בני אדם לכסף).

לגבי השפם, מעולם לא שמעתי על זה אבל גם על זה נורא קל לענות. לבני אדם יש צורך ורצון ביולוגי לקיים יחסי מין. אם את אומרת ששפם מעיד על כך אין פלא ששם זה נחשב יפה? מה יותר טבעי מזה.

שוב אגיד שאת אומרת ומאשימה את החברה על אידיאל היופי ואת אומרת שאין מזה ביסוס מלבד תרבות וגם לה את לא מצליחה להביא ביסוס. את אומרת שאף אחד לא אחראי לזה; את צודקת, זו החברה; זה כל אחד מהאנשים שלוקחים חלק בחברה, כולל את.

אין אוכל זה עיניין של תרבות ולא של ביולוגיה , המשיכה היא משיכה לביסוס ולביטחון לא לביולוגיה.
וכן בן אדם פשוט קם בבוקר החליט שמשהו יפה , אמרו לו זה מגעיל ואחר כך היו כמה אנשים שצטרפו למחשבה שלו ואז איכשהו זה נהיה תופעה ואז זה כבר ניהיה ממש אופנתי והפך לנורמה , זה א ב של חברה. וזה קורה בכל דבר. ( פטישים)
גם בעיניים של הקינקיות , נהיו יותר פתוחים למין לא סתם מהאוויר אלא כי לאט לאט זה צבר תאוצה.
גם לדוג אנשי הנאורות בהתחלה רדפו אותם ושנאו והרגו ואז לאט לאט הם לפסטה תאוצה והפכו לאנשים נחשבים בחברה.
כל דבר מתחיל בקבוצה קטנה ומתגלגל החוצה ומתפשט ואז אנשים שבדורות אחר כך פשוט לוקחים את זה כמובן מאליו.

ואני נלחמת בתופעת הניתוחים וההזרקות בשביל שזה בעתיד לא יהפוך לנורמה .. זה המעט שאני יכולה לעשות בתור אחת מהחברה. וגם עצם זה שאני לא עושה את זה בעצמי זה המלחמה ועצן זה שאני כותבת פה זה מלחמה. אבל אין מה לעשות אני לא חייזר מחלל החיצון וברור שאני מושפעת מהחברה כמה שאני לא אשנא אותה.

אני חושבת שאדם צריך לרדוף אחר שלמות, גם מבחינה חיצונית וגם מבחינה נפשית.
אבל, עליו לשים לב מהיכן נובעת ההגדרה שלו לשלמות, והאם היא מדויקת, נכונה ובריאה בעיניו.
אם ההגדרה שלו לשלמות נובעת מהרגשות שלו כלפי עצמו, והיא מדויקת נכונה ובריאה בעיניו, אז מעולה. הוא יכול להשלים עם עצמו, והוא יכול לרדוף אחר השלמות ולשנות את עצמו עד שיגיע אליה. מה שיעשה לו טוב.

אבל אם ההגדרה שלו לשלמות חיצונית לדוגמה היא "אף ישר כי ככה אנשים לא יצחקו עליי", אז זה לא טוב. והוא צריך לשנות את ההגדרה שלו.

לאהוב את עצמך כשאתה במודעות.
כל אחד צריך להיות מודע, למי שהוא מה שהוא ורק אחר כך לאהוב את עצמו כפי שהוא.
אדם שלא מודע ואוהב את עצמו, הוא עושה את זה על סמך אשליות וחוסר אמת וזה לא מה שיביא לו אושר משום שהוא לא מאמין בזה.
אנשים חושבים שכשיהיה לי בגדים מסויימים, או כשאני אתאפר, ארזה, אשמין, אעשה בוטוקוס, יתאמן, רק אז אני יהיה יפה.
מה שהם לא מבינים זה שבקצב הזה הכש.. הזה אף פעם לא יגמר.
כאשר אתה תאהב את עצמך באמת ובתמים רק אז אחרים יאהבו אותך, רק אז תחשף לסיבות אמיתיות לאהבה העצמית שלך, רק אז היקום יתאים את עצמו לציפיות שלך ולמי שאתה.

אנזולרא
ברגע שאדם רודף אחר שלמות הוא מבהיר לעמות בכל המובנים "אני לא מושלם".
אנשים רודפים אחריי דברים שאין להם, ומה שאת עושה כשאת רודפת, את רק מוכיחה את זה לעצמך כל פעם מחדש.
את אף פעם לא תרגישי רגש של שלמות כי את רודפת אחריו ולא מכירה בנוכחותו.
לרדוף זו לא ההגדרה הנכונה,
"מי שרודף אחריי כבוד, הכבוד בורח ממנו"
וכך גם בכל תחום בחיים.

אין הבדל.
ברגע שאתה לא אוהב את עצמך בשום מובן, אף אחד לא יאהב אותך.
מוזמן לנסות להבחין בזאת בחיים האמיתיים.

זה לא נכון. יכול להיות נסיון שינוי עצמי מנקודת מבט של שיפור.
נסיון להפוך את עצמך לאדם טוב יותר או מושך יותר בעינייך, יכול להרגיש מאוד טוב גם ברמת התהליך עצמו.
להרגיש את השיפור שאת יוצרת.

ויותר מזה, עדיף לצאת מנקודת הנחה של "אני לא מושלם". אף אחד לא מושלם. אבל כולנו יכולים להיות יותר ויותר טובים ונכונים בעצמנו. שלמות זו מילה שהמשמעות שלה בהקשר הזה היא של "הכי", בעוד שהמשמעות של טוב היא "יותר". להיות יותר טוב, ושאיפה למעלה מבחינת מה שאת יכולה להיות זה דבר נפלא, בלי השוואה לאנשים אחרים או לאיזשהו מודל של אדם מושלם.

הבנתי אותך.. אני לא חושבת כמוך.
אם אני כל הזמן באופן קבוע מנסה להפוך את עצמי לאדם טוב יותר או אדם מושך יותר זאת אומרת שאני משדרת לעצמי ולסביבה שלי שאני אף פעם לא מרוצה מעצמי ומאיפה שאני נמצאת.
אני תמיד מנסה להיות טובה יותר ממי שאני.
ההרגל הזה אף פעם לא יגרום לך לאהוב את עצמך כי את תמיד תחפשי מה לא טוב על מנת לשפר אותו, ובכל פעם שתחפשי גם תמצאי.
אם תצאי מנקודת הנחה שאת לא מושלמת, את לא תאהבי את עצמך כי את מודעת שיש דברים אחרים באנשים אחרים שלך אין.
ברגע שאת מצהירה בפניי עצמך "אני מושלמת" איך שאני וכפי שאני, את גם תרגישי ככה, את תאהבי את מי שאת, ולא תנסי לשאוף לשלמות כל הזמן ולתקן את מי שאת.
כך את לא תאהבי את עצמך לעולם.
כשאת תמיד שואפת לשלמות את יודעת שיש משהו טוב יותר ממי שאת, אז באיזשהו מקום את כן משוואה את עצמך לאחרים ולמודל של אדם מושלם.

אבל אם זו התפיסה שלך אז זה באמת נחמד מאוד, נסי את זה ותעדכני אותנו אם בכל פעם ששאפת לשלמות, איי פעם הרגשת טוב עם עצמך..

א. אין שום סיבה לציניות או לעג כרגע. זה שיש לנו דעות שונות בנוגע לדבר הזה לא אומר שאת צריכה לדבר אליי ככה (בנוגע לפסקה האחרונה).

ב. כמובן. אני לא סורקת את עצמי בנסיון לראות מה לא טוב בי ואז להשתפר. וחוץ מזה, את מתייחסת ללהשתפר כאילו אני לוקחת את עצמי לגראז' עם פטיש ומתחילה לעבוד. הנה דוגמה לסיפור שקרה לי.
במשך רוב השנים של היסודי, הייתי חסרת בטחון באופן קיצוני. בין השאר בגלל כמה מערכות יחסים מאוד לא טובות ולא בריאות שהייתי בהן. זה הלך והתדרדר, עד שהגעתי לכיתה וו.
כשעברתי לחטיבת הביניים, התחלתי להכיר אנשים חדשים. והם מדהימים אחד אחד. וכרגע, (אני עולה לט'), היחסים שלי עם החברים והחברות שלי מעולים. יש לנו שיחות מאוד עמוקות, ויש לנו צחוקים ממש דפוקים, ואני מחייכת כל פעם שאני חושבת עליהם.
אבל באיזשהו מקום עדיין קשה לי לסמוך עליהם, למרות שהם נתנו לי את כל הסיבות בעולם לעשות את זה. במשך רוב כיתה ז' הייתי בטוחה שיש כאן איזושהי סוג של בדיחה מאחורי הגב שלי ועוד שנייה הכל יתפוצץ לי בפרצוף. באיזשהו שלב אמרתי את זה לאחד מהם, והתגובה שלו הייתה להוריד לי סטירה, ולומר: "אני אוהב אותך. ואף אחד לא מדבר עלייך ככה, כולל אותך". ואז הוא התנצל לגבי הסטירה, כי בכל זאת.
היום, אני יכולה לומר שהמצב הרבה יותר טוב. אבל עדיין אני סופרת את כמות הפעמים שמישהו הציע למ להפגש או התחיל שיחה ביחס לכמות הפעמים שאני התחלתי. ואם אני רואה שאני התחלתי את רוב השיחות, אז אני לא אתחיל עוד אחת. לא מתוך כעס, אלא כי אני אניח שהוא לא רוצה לראות אותי יותר ולמה שהוא בכלל ירצה לראות אותי יותר ודי להציק לו. כשלרוב, סתם אנשים עסוקים במשהו בחיים שלהם בלי שום קשר אליי.

אז זו דוגמה למשהו שאני מנסה לעבוד עליו. אני אומרת לעצמי להרפות, שכנראה אנשים סתם עסוקים. אני אומרת לעצמי לשאול אותם- "הי, אתה צריך קצת ספייס ממני או שאתה סתם עסוק?". אני לומדת לשחרר מהמנגנונים האלו, כי הם רק פוגעים בי, ואני לומדת מחדש את הבאלנס בין תמימות לחשדנות, כי אף אחד מהקיצונים הוא לא טוב.
ואני לא משתנה כדי להפוך לאדם מושלם. אני משתנה כי אני יודעת שככה לי הרבה יותר טוב, וכי ככה אני רוצה לחיות את החיים שלי.
ואני אוהבת את עצמי. אהבתי את עצמי כשהתחלתי את התהליך, ובמהלכו, ואני אוהבת את עצמי עכשיו, לקראת הסוף.
אני מסכימה איתך שלהתחיל שינוי עצמי ממקום של "אני חייבת להשתפר כי אני לא מספיק טובה" זו נקודת פתיחה נוראית.
אבל גם פשוט לקבל את זה שלעולם לא יהיו לי חברים אמיתיים שאני אהיה מסוגלת לסמוך עליהם לא נראתה לי כמו אופציה, לא אז ולא עכשיו.
אבל אם את יודעת לאהוב את עצמך ובו זמנית להשלים עם העובדה שיש לי חולשות ומגרעות מסוימות, אם את יודעת לאהוב את עצמך ובו זמנית לפעול לגבי הכאבים שלך, זה לא הופך אותך לטיפשה שלעולם לא תהיה מרוצה. זה הופך איתך לאדם חזק יותר ובטוח יותר בעצמו.
והרשי לי לומר לך מנסיון, אהבה עצמית ושיפור המצב שלך הם בהחלט לא דברים סותרים.

אין לי מושג למה לקחת את זה כצניות או לעג, ניסיתי להביע חמלה עבור הדעות שלך למרות שהן נוגדות את שלי, זה הכל.
אגב, אין צורך לדוגמאות אישיות, אני יכולה להביא לך מליוניי דוגמאות אישיות מחיי היום יום שלי זה לא משנה.
מה שיעזור לי לא בהכרח יעזור לך ומה שיעזור לך לא חייב לעזור לאחרים
אין פה וויכוח או מה נכון ומה לא.
מה שאני מנסה להעביר הוא שבעבורי הדרך שלך תביא לי אומללות בטוחה, ויתכן שגם לרבים אחרים.
אם לך זה עובד זה מצויין, נתתי סיבות למה מבחינתי זה לא יעבוד.
למרות שאני חושבת שהסיבות שאת מספרת לעצמך על הדרך הזו, קצת רופפות ולכן הייתי מציעה לחשוב על זה שוב.


נתת דוגמאות לא קשורות בשום מובן לנושא שאנחנו דנות עליו.
אני לא מדברת על שינוי עצמי בנוגע לסיטואציות מסויימות בחיים שלך, כמו שציינת להרפות.. אני מתכוונת לשינוי שהצגת תחילה והוא שינוי עצמי בנוגע לאני העצמי שלי,
למי שאני לא בנוגע להתמודדות שלי במצבים מסויימים, אלא בהתמודדות שלי כלפיי עצמי.
(אישיות, מראה חיצוני, תכונות, התמונות המנטליות שאני משייך לעצמי וכו..)
בדוגמאות שנתת את מדברת על למידה התפתחות והבנה... אני חושבת שאת קצת מבלבלת בין הדברים.

אל תנפחי את הכוונות שלי כלל לא התכוונתי לקבל את המצב שלך כפי שהוא ולא לעשות איתו דבר.
העניין הוא שכשאת מקבלת את עצמך ואוהבת את עצמך, גם אנשים אחרים יקבלו אותך, אנשים יסתכלו עלייך באותה הצורה שאת תסתכלי על עצמך אז כמובן שאת לא תשארי באותו המצב שהיית בו כשלא קיבלת את עצמך.
אם את תמיד רוצה לשפר את מי שאת, את מציגה מישהי שלא שלמה עם עצמה, אבל כשאת אוהבת את מי שאת את תציגי שלמות, קבלה ובכך אנשים, נסיבות וארועים, יגיעו אלייך בהתאם.
כשאת משנה את צורת ההסתכלות שלך על דבר מסויים את משנה גם את הסיטואציות שנילוות אליו.. או כמו שניתן לומר, כשאת משנה את הסיבות, את משנה גם את התוצאות.

תנסי להסתכל קצת מעבר לכתף שלך ולהבין את מה שאני טוענת, נראה שאת כלל לא הבנת את מה שניסיתי להעביר.
המסקנות שלך על החיים ישתנו ככול שתעברי יותר, וכרגע אני ממליצה להתרחק מהבדרך הזו כמו מאש על מנת שתוכלי לחיות את החיים שלך בצורה טובה יותר.

הבנתי. את לא צינית או לועגת. מתנצלת לגבי זה.
את סתם מתנשאת מעליי.
אני לא יודעת אם זה בגלל העובדה שאני צעירה ממך, או גם בגלל הגיל שלי וגם באופן כללי.
וכן, לומר "להביע חמלה לגביי הדעות שלך" ו-"הסיבות שאת מספרת לעצמך" במסגרת דיון ענייני זו התנשאות.
תקשיבי, אם את ברצינות נכנסת לפרופיל שלי רק כדי לבדוק מה הגיל שלי ולהשתמש בזה כטיעון, זה כמעט עצוב.
ואין לי שום בעיה עם זה שאת לא מסכימה איתי. זה דיון מעניין, את מתנסחת היטב וכל השיחה הזו מרתקת בעיני.
אבל מעבר לרובד הרגשי והאישי של "התנשאות זה לא נחמד", בחייך. אל תרדי כל כך נמוך, תשמרי על קלאס.

וכעת, לדיון עצמו.
אני לחלוטין שיניתי את עצמי. שיניתי את החשדנות שלי, שכנראה הייתה שם מאז ומעולם והתגברה בעקבות הנסיבות. הדוגמה הזו לחלוטין תקפה. ולגבי "אין צורך בדוגמאות אישיות"- וודאי שיש צורך בדוגמאות אישיות. אני לא מתכננת להמציא דוגמאות או להשתמש בדוגמאות שלא שייכות לי. אני משקפת לך איך הגישה הזו יכולה לעבוד דרך מה שאני עברתי. ואם הכוונה שלך ב-"אין צורך" היא שאת חוששת שאני משתמשת במה שקרה לי באופן מניפולטיבי, בין אם את חושבת שאני מקווה לרכוש את רגשות האמפטיה שלך ובין אם את חושבת שאני לכאורה פוסלת את היכולת שלך לומר את דעתך בגלל הקשר הרגשי שלי עם מה שקרה- הסירי דאגה מליבך, את יותר ממוזמנת להעביר עליי ביקורת גם במובנים האלו.

שוב, את ממשיכה להתשמש בטיעון של אהבה וקבלה עצמית. זה לא סותר, עובדתית.
את מוזמנת לא להאמין לי ולחשוב שאני לא יכולה לראות את מה שאני עושה לעצמי כי אני כל כך לכודה בתוך השנאה כלפי עצמי, אבל זה פשוט לא נכון.
אני אוהבת את עצמי. אני חושבת שאני אדם טוב, אני חושבת שאני אדם נפלא. אבל אני לא חושבת שיש מניעה מלהסתכל במראה, ובמסגרת האהבה שאני חשה כלפי עצמי גם לראות את החולשות שלי.
ואז, לאחר שאני מבחינה בהן, יש לי כמה אופציות.
אופציה אחת היא לקבל אותן, ואופציה שניה היא להיות אקטיבית לגביהן.
שתי האופציות מעולות. אני לא מאמינה בקיצוניות לאף צד.
יש לי לא מעט מקרים שבהם אמרתי "פאק איט". שראיתי שיש בי חלק שהוא לא אופטימלי בעיניי, ולא היה לי אכפת ולא טרחתי לשנות אותו. כי חשבתי שהוא לא כל כך משנה, כי חשבתי שיש בי חלקים אחרים שמפצים לגביו, כי חשבתי שהוא חלק מהותי מדי ממני, כי חשבתי שיהיה קשה מדי לנסות לשנות אותו, וכו' וכו'.
ולצד המקרים האלו, היו לי מקרים אחרים שבהם הרגשתי שתכונה או דרך התנהגות שלי פגעו בי או באנשים הקרובים אליי. וזה הכאיב לי, מאוד. אז החלטתי להפסיק את הכאב. לאט לאט, לתרגל שחרור או שליטה. לא תמיד באופן מודע, מעולם לא עבדתי עם סשנים כאלו או אחרים. פשוט לעצור ולחשוב רגע, לנסות להסתכל מה קרה מנקודת מבט אחרת.
את התייחסת לזה כאל פגיעה עצמית, "אני לא טובה מספיק, אני גרועה, אני חייבת להשתפר". אבל זה לא מגיע משם.
ואפשר להביט בעצמך ולהגיע באופן אקטיבי לחיים טובים יותר, לראות משהו לא טוב בחיים שלך ולקחת אחראיות לגביו ולשנות אותו ולא להשליך את זה על גורמים אחרים, ולאהוב את עצמך בו זמנית. זה אפשרי, וזה טוב.

ואת יודעת מה- יכול מאוד להיות שלאחרים זה לא יעבוד. מעולם לא טענתי שזה מתאים לכולם. אני כן אומרת שזה אפשרי.

הערה:
קראתי מחדש את כל מה שכתבתי הרגע. שמתי לב שבאיזשהו מקום קצת התנשאתי כלפייך בחלק שבו אמרתי שהתנשאת כלפיי. קודם כל, סליחה לגבי זה. גישת "יחס גורר יחס" היא לרוב מגיעה ממקום נקמני ולא מלמד כפי הפתגם, והיא לרוב לא נכונה. אבל חשוב לי שתקראי את זה כפי שכתבתי את זה באופן אינסטינקטיבי. אז סליחה לגבי הפן הרגשי שם.

תראי אין לי מושג מדוע את כל כך מתעקשת להוכיח את עצמך, כנראה שזה עניין של ביטחון או מעמד.. זה בסדר להביע דעות אך מיותר לנסות לשמר אותן.
הצגת דרך? מצויין, לא חייבים ללכת בדרכך.
נתתי לך עצות מכן והלאה אין זו אחריותי מה תעשי איתן או לאין תקחי אותן.
אני לא פה להתנשא מעלייך, כל הדיון את מבקרת את האופן שבו אני עונה לך וזה מעיד על ביקורתיות, והרצון שלך להגן על עצמך ועל דעותך, וזה בסדר אבל פחות ממולץ, משום שאדם שמעריך את הדרך שלו ומאמין בה, לא יתעקש להוכיח אותה לאחרים.
תפיקי מזה את המירב.

את מציגה דוגמאות על מנת לחזק ואני מצטערת אבל זה לא ממש הולך לך.
הדוגמאות שלך לא מחזקות אותך, אני שוב מציינת הן מופנות לרובד אחר לגמריי חבל שאת לא מבחינה בהבדל בין התנהלות עצמית בסיטואציות במרחב לבין התנהלות כלפיי עצמך ואהבה עצמית שגם כן גובלת בזה.
השתמשת במילה חוששת וסכנה אז תני להרגיע אותך, אני לא אמשיך לשלול את הדרך שלך , ואני לא חוששת או חשה סכנה בוודאי שלא ממך ובטח שלא מהדרך שלך, משום שהיא לא יכולה לפגוע במי שלא הולך דרכה.
אני לא אמשיך להסביר לך את עמדתי בעיקר מהסיבה שאני רואה שאת לא פתוחה לדעות חדשות ואני נמנעת מלייעץ לאדם שלא מעוניין בכך ובהתפתחות האישית שלו.
בנוסף מעבר לכך שאני מאמינה שהתוצאות תמיד ידברו בפניי עצמן, את גם משום מה מתעלמת מהדברים החשובים, ובוחרת לקחת את דעותיי למקומות לא נכונים וחבל כי כפי שציינת אני מאוד ברורה בהסברים שלי.
אז תודה רבה לך על השבח, אבל כרגע כדאי שתתרכזי בדרך שלך.

אז בנקודה הזו אני אשאיר אותך עם המשפט הבא -
"אושר, משמעו לא איך להיות הכי טוב, אלא איך להרגיש הכי טוב עם מי שאתה.

כל טוב, ושנת לימודים מוצלחת .

אני לחלוטין פתוחה לדעות חדשות, וכאמור- הייתי בדיון הזה כי הוא עניין אותי, וההתעקשות לכאורה הייתה בסך הכל הצגת הדעות שלי, ואין לי שום בעיה עם הבטחון העצמי שלי- תודה. אני לא מנסה להוכיח את הדרך שלי, לא לך לפחות.
ואת צודקת. הדיון הזה באמת לא יוביל לשום מקום.
אני מאחלת לך חיים נפלאים. בשיא הרצינות, אני לא צינית כלפייך כרגע.
השיחה איתך הייתה מעניינת, וחבל לי שהגענו לכאן.
בכל מקרה את נראית לי אדם מקסים. אז המון בהצלחה, וחבל לי שהגענו לכאן.
להתראות.