ראיתי היום ילדה בכיתה בערך ט, שהזכירה לי מאוד תקופה מסוימת בחיים שלי, כתבתי עליה קטע, אני אשמח לביקורת

ילדה קפוצה
ילדה עצובה
ילדת תלתלים
ילדת גינה
מנגבת דמעות והולכת בצעדים קטנים
שמה לא ידקרו אותה האבנים
ילדה מסתובבת, במקומות אסורים
ילדת שותקת, ומספרת שקרים
ריכולים ושקרים, איפה ההורים? הם שואלים
ילדה במצוקה, ילדה בלי ערכים
הילדה קצת שחכה, כמה מילים
הילדה התבלבלה, וזה הגיע עם כמה דמעות
הגינה התייבשה, והמורים כבר לא רואים
שאת החלומות היא שכחה, והעתיד כבר לא מדהים
כי החושך מתחיל את האור להסתיר
רגעים ורגשות, של ימים קצת פחות
ימים של הסתגרות, ימים של צרחות
ימים של קולות בראש
ימים של ספקות, ילדות עם תלתלים
ילדות של ההורים, הן בעצם, ילדות הגנבים.