5 תשובות
כי המילה הזאת מעצבנת גם וגם לא תמיד כיף לשמוע שזה המצב.
שמע, גם אם זה נכון זה פותר מהתמודדות. גם מצבים נתונים יכולים להכאיב ודורשים התמודדות מנטלית כלשהי. לפעמים אנשים צריכים קצת להתלונן ולפרוק את מה שיושב להם על הלב. לפעמים זה לא רק להתלונן אלא ממש לספר על משהו שכואב להם והם רוצים רגע לשתף וברגע שאתה אומר "זה מה יש" זה כאילו לסיים את השיחה וכל הרגשות שלהם מעבר לפרקטיקה של מה בפועל קרה בכלל לא רלוונטים או מעניינים. כלומר... גם כשמישהו מת אז "זה מה יש" אבל אף אחד לא פשוט קם וממשיך כי זה מה יש, זה עולם שלם שהיה בחיים שלך ונעלם וצריך רגע להתעקב על מה הוא היה בחיים שלך ומה עוד לא יהיה ואיך ממשיכים הלאה. זה כואב. ואני מניחה שאתה לא מדבר על סיטואציות כאלה אבל עדיין מקווה שהבנת את הדוגמא..
לגבי מה להגיד- עדיף קודם כל לשאול שאלות על הסיטואציה ולהבין אותה לעומק (מה קרה מתי קרה מי היה שם איך אחרים הגיבו זו פעם ראשונה שזה ככה? ועוד..), אחר כך חשוב להבין מה הצד השני מרגיש ולתת לזה לגיטימציה ("אתה כועס? נכון, זה באמת מכעיס" או "אתה כועס? אני יכול להבין את הכעס למרות שאני לא מסכים איתו"), ורק אחר כך לשאול- ומה אתה רוצה לעשות עם זה?
אם באמת "זה מה יש" אז הוא יגיד לך כבר בעצמו שאין מה לעשות עם זה, פשוט להתמודד. אבל זה יהיה הרבה יותר מרגיע מזה שפשוט תגיד לו את זה בהתחלה בלי בכלל להקשיב לו ולהבין אותו. ושים לב שגם הרבה פעמים אם מהבחינה הפרקטית "זה מה יש", מהבחינה הרגשית דווקא יש הרבה מה לעשות. נגיד אם אני חוזרת לדוגמא של מישהו שמת- אני לא יכולה להחזיר את המת לחיים אבל אני יכולה להציע למתאבל להתקשר אלי לדבר איתי כשהוא צריך לדבר או שאני אבוא לבקר אותו שלא יהיה לבד... שים לב שאנשים גם בדרך כלל לא באמת מתלוננים על מעשה פרקטי (גם אם זה מה שהם אומרים), אלא הם מתלוננים על מה שזה גורם להם להרגיש, ועם רגשות דווקא יש הרבה מה לעשות... וכמובן שלפעמים חשוב לקבל את המצב ולהבין שאנחנו לא יכולים לשנות אותו אבל לא תמיד הקושי וההתמודדות האמיתית נמצאת בחוסר ההבנה הספציפי הזה.
לגבי מה להגיד- עדיף קודם כל לשאול שאלות על הסיטואציה ולהבין אותה לעומק (מה קרה מתי קרה מי היה שם איך אחרים הגיבו זו פעם ראשונה שזה ככה? ועוד..), אחר כך חשוב להבין מה הצד השני מרגיש ולתת לזה לגיטימציה ("אתה כועס? נכון, זה באמת מכעיס" או "אתה כועס? אני יכול להבין את הכעס למרות שאני לא מסכים איתו"), ורק אחר כך לשאול- ומה אתה רוצה לעשות עם זה?
אם באמת "זה מה יש" אז הוא יגיד לך כבר בעצמו שאין מה לעשות עם זה, פשוט להתמודד. אבל זה יהיה הרבה יותר מרגיע מזה שפשוט תגיד לו את זה בהתחלה בלי בכלל להקשיב לו ולהבין אותו. ושים לב שגם הרבה פעמים אם מהבחינה הפרקטית "זה מה יש", מהבחינה הרגשית דווקא יש הרבה מה לעשות. נגיד אם אני חוזרת לדוגמא של מישהו שמת- אני לא יכולה להחזיר את המת לחיים אבל אני יכולה להציע למתאבל להתקשר אלי לדבר איתי כשהוא צריך לדבר או שאני אבוא לבקר אותו שלא יהיה לבד... שים לב שאנשים גם בדרך כלל לא באמת מתלוננים על מעשה פרקטי (גם אם זה מה שהם אומרים), אלא הם מתלוננים על מה שזה גורם להם להרגיש, ועם רגשות דווקא יש הרבה מה לעשות... וכמובן שלפעמים חשוב לקבל את המצב ולהבין שאנחנו לא יכולים לשנות אותו אבל לא תמיד הקושי וההתמודדות האמיתית נמצאת בחוסר ההבנה הספציפי הזה.
כי אנשים אולי אוהבים לשתף ולדבר ואתה סוגר להם את השיחה
מה גם שזה מה יש כאילו לא מוסיף הרבה אין לזה שום דבר של ניסיון לשנות לעזור וכו :)
מה גם שזה מה יש כאילו לא מוסיף הרבה אין לזה שום דבר של ניסיון לשנות לעזור וכו :)
קשה להם לקבל את המציאות
שואל השאלה:
אנשים לרוב מתלוננים על דברים או משהו נתון שאי אפשר לשנות אז אני אומר את זה.. אין לי פשוט משהו אחר להגיד
אנשים לרוב מתלוננים על דברים או משהו נתון שאי אפשר לשנות אז אני אומר את זה.. אין לי פשוט משהו אחר להגיד
אנונימי