איבדתי כל תקווה בעתיד.

כרגע לא רע לי. אני יודע שכן יהיה בעתיד.
קודם כל, נתחיל מזה שאני נחשב כ"גוי" בעיני המדינה. המשפחה שלי נוצרית, אבל אני עצמי אתאיסט. כבר פה אני נחשב אזרח סוג ב', יענו אסור לי לאמץ ילדים, אני חייב להתחתן בחו"ל ובכללי המדינה סוג של אומרת לי "עוף מפה".
חברה שלי גם עזבה אותי כשהיא גילתה שאני לא נחשב יהודי... לא היה לה בעיה עם זה שאני אתאיסט, אבל יום לאחר שהיא גילתה שאני לא נחשב יהודי היא עזבה אותי.
לכל אלה שיגידו שזה בולשיט, שאנחנו לא נחשבים סוג ב, בואו תראו את זה.
יש לאמא שלי חבר שפה בארץ מגיל 5. גדל פה, שירת בצה"ל, אפילו נפצע שם ונחשב נכה צה"ל. כשבגיל 25 הוא בא להתחתן, גילו שבגלל שסבתא רבתא שלו הייתה נוצריה וסבא רבא היה יהודי, סבתא לא נחשבת יהודיה, וסילקו אותו מהארץ. איזה כיף?
בנוסף לכל זה לכו תדעו שכל העולם עוד יהיה במצב סבבה עוד 20 שנה.
הדורות שבאו מלפנינו הרסו את העולם בשביל חבילות של נייר ירוק, ועכשיו אנחנו צריכים להסתדר עם זה. ובזמן שכל החרא הזה בפתח, המנהיגים של העולם שלנו יושבים להם בשקט וממשיכים להוציא נייר ירוק. בנוסף, במקום שכולנו נתמוך בקהילה המדעית שבפתח להמצאת מכונות שיכולות לשאוב את הזיהום מהאוויר עצמו, הפנים של ה"מלחמה" נגד הזיהום זה איזה ילדה שוודית שכועסת על כולם ולא מביאה שום פתרונות.
במקום להביא פומביות וכסף לקהילה המדעית שאשכרה יכולה לעשות משהו כל העולם שם את העין על גרטה הזאת.
המדינה חרא, והעולם הזה חרא. אני טועה? יש משהו שאני לא רואה? או שבאמת אין לנו שום תקווה?