אני מרגישה שאני מנתקת את עצמי מהסביבה לחלוטין

לאא...
זה יעבור מתי שתחליטי
וזה רק החלטה..שלך אפילו אלף פסכולוגים לא יעזרו..

אני יכולה להבין אותך ולהזדהות איתך במידה מסויימת, הרגשתי כמוך עד לפני 3 שנים ועדיין מרגישה כך מידי פעם. את פשוט צריכה למצוא את האנשים הנכונים. שתהני להיות לידם אבל לא תצטרכי לשנות את הגישה והשקט והאדישות לידם כי הם ידעו להכיל אותך ככה. לא יהיו לך הרבה אנשים כאלה, גם לי אין, אבל תמצאי לך אפילו אחד או שניים שכן כי זה לגמרי מדהים.

אני כל כך מזדהה. אני בדיוק באותו מצב

זה נשמע ממש כמו דיסוציאציה, שזה ניתוק עצמי מהרגשות והסביבה שלך. זה מעיד על פגיעה נפשית קשה, לרוב. ניסית לפנות לפסיכיאטר? אולי את צריכה אבחון שיתאים לך כדי שתוכלי לטפל בבעיה שלך.
ותמיד יש תקווה, אני הייתי במצב הזה גם (ומאובחנת עם מיליון דברים, כמו הפרעה דו קוטבית) וברוך ה', אני מוקפת באנשים טובים. אל תוותרי!

שההורים שלי התגרשו הפכתי להיות ככה

הייתי במצב שלך זה כאילו את רגילה למצב הזה אז זה כבר לא משפיע עלייך תנסי לבוא בגישה טובה לילדים תנסי להתחבר לא עוזר תעברי בית ספר לי אישית עזר לעבור למקום אחר ממליצה לך:)

מזדה איתך, לפעמים אנחנו פשוט לא מתחברים לאנשים , אני ממש לא התחברתי לילדים מבית הספר ותמיד אני לבד בהפסקות

אני מרגישה בדיוק כמוך, ואני מתקרבת לגיל 40.
נראה כי עברת טראומות נפשיות,
וקשה לך להשתחרר.
זה לפחות מה שאני עברתי.
ועדיין, יש ניצוץ גדול של תקווה בתוך המילים שלך-
את מודעת לעניין ואת מעוניינת לסיים אותו.
אני מאמינה כי הזמן, ההתבגרות והגדילה יעזרו לך;
גם אם תמיד תרגישי אאוטסיידרית-
תהיי יותר בטוחה במי ומה שאת,
לא תהיה ברירה אלא לצאת אל העולם
ולהלחם את מלחמת הקיום.
אני אומרת עכשיו את מה שאני מרגישה כל חיי:
מאז ומתמיד רק רציתי, בכל רגע נתון, למות.
ובו זמנית, בכל רגע נתון, רק רציתי לחיות.
אני מאמינה כי כוח החיים חזק מהכל,
מקווה כל כך בשבילך כי ההרגשה תשתפר,
ולמרות הבדידות תמצאי נחמה ואושר בדברים הקטנים שעושים לך טוב.
אני כל כך, כל כך מבינה אותך ומזדהה איתך;
מאחלת לך מעומק הלב שהמצב ישתפר,
תמצאי שוב את האור שאיבדת באופן זמני והוא ללא ספק קיים.
קחי נשימה, כל החיים וכל העולם לפנייך,
הכל עוד ישתנה, יתבהר ויתמלא בתקוות ומשאלות חדשות.
רק שהרוח שלך לא תישבר-
ותוכלי להתגבר על הכל,
רגע אחרי רגע,
יום אחרי יום,
שנה אחרי שנה.
ויום אחד תרימי את הראש ותרגישי ותראי הכל,
וכלום לא יהיה יותר מטושטש ומרוחק.
תשמרי על מי ומה שאת, את הדבר הכי חשוב שיש לך.
השאר יסתדר, אט אט, בזמנו.
בהצלחה חמודה ורק טוב שיהיה לך.

וואו תקשיבי אני אותו הדבר בדיוק

תשמעי שירים זה ירגיע אותך

לצערי.. זה לא ישתנה אני ככה מלא שנים וכל מה שאני עושה לא עוזר .

נשמע שעברת דיכוי, משהו לא אנושי, שהתעלם מהקיום שלך ושל הרגשות שלך. הניתוק הוא מנגנון הגנה. נשמע שאת מודעת לתהליך המתרחש בך ורוצה עזרה, להתחבר לסביבה וליקום, להרגיש חיה. תמשיכי טיפול, תראי אם את יכולה להשיג עזרה ואנשים תומכים. זה יכול להשתנות, אוליי יקח זמן אבל את תמצאי את עצמך יוצאת לאט לאט מהמקום הזה שאת מתארת. יכול להיות שהתהליך יקח זמן, עם עליות ומורדות, עם כאב ויסורים אבל זה יהיה עבורך הסימן שאת עושה תהליך ונלחמת לצאת מהמקום שאת נמצאת. כואב לך והכאב מטשטש בכדי לשרוד. לכי לעזרה, המשיכי בלי לעצור, תלמדי בכל דרך שיש ברשותך, תלמדי לאהוב את עצמך, לחייך גם אם לא בא לך... בהצלחה ענקית ולך יש את עצמך לעזור לך