אם הבן/בת זוג היה בצבא חמשושים ואומר לכם שבשישי בערב הוא רוצה להיות עם חברים לבד ולא איתך, ושיש לך רק את חמישי בלילה

הייתי מתבאסת אבל גם הייתי מבינה שהוא רוצה להיות עם חברים שלו ושזה לגטימי והגיוני כי גם אותם הוא לא ראה... מה גם שרוב הזמן הוא איתך ןלא עם חברים שלו

הייתי מבינה אותו

שואל השאלה:
אבל איך אני אמורה להסתדר ככה? ברור שאני מבינה אבל גם לי קשה, הייתם נשארים בזוגיות כזאת? בהנחה שאתם ממש אוהבים אבל קשה לכם עד כדי בכי

שואל השאלה:
בבקשה תענו אני חסרת אונים כבר

תנסי לפחות כמה זמן אם משהו תפרדו אבל לפי דעתי זה הגיוני את רואה אותו כבר בחמישי וגם בשבת שישי אתם יכולים בצהריים החברים שלו רק שישי בערב אז בתאכלס הוא נותן יותר תשומת לב אלייך

אם זה נורא מפריע לך אז תדברי איתו על זה, אבל לדעתי פשוט תנסי להבין אותו וכאילו גם שקשה לך אז תהיי עם חברים או משהו ותנסי לא לחשוב עליו..

שואל השאלה:
אוקיי אבל פשוט זה לא רק שישי בערב זה גם שבת עד שהוא קם כבר צהריים ואז פשוט נגמר לנו היום ושוב ראשון ואני ממש בדיכאון מזה ואנחנו אוהבים אחד את השני אז אני לא חושבת שזה נכון להיפרד

וואו זה ממש מבאס ודי מעליב, אפשר להבין אותך. למה שלא תפגשי עם החברים שלו גם כן? את הבת זוג שלו, מה הבעיה?..
חוץ מזה, אפשר להבין גם אותו, כי לפעמים צריך קצת ספייס. עדיף שתדברי איתו על זה ותפעלי בהתאם.

שואל השאלה:
הוא רוצה גם להיות קצת לבד כי הוא תמיד עם אנשים ואז בסופשים איתי ככה אמר

למה שלא תצטרםי אליהם? תוכלי גם להכיר חברים חדשים ככה :)

שואל השאלה:
אני מצטרפת אבל זה לא מספיק בשבילו הוא רוצה לצאת לבד