איך להתמודד עם העובדה שכל בני האדם אנוכיים מטבעם?

פשוט להתמודד
אין איזו נוסחה שתסביר לך בדיוק מה עושים

שואל השאלה:
אבל אין! כולנו אנוכיים! כל אחד ואחד מאיתנו! הרי למה אנחנו עוזרים? כי זה עושה *לנו* טוב! וגם המוח מפריש דופאמין שעוזר לנו לשרוד כשאנחנו עוזרים.
אנחנו לא יכולים להסתדר לבד ואנחנו אנוכיים!!!!!

שואל השאלה:
אין גם דרך לשנות את זה!

פשוט תתעלמי מזה כמו כולנו, אין מה לעשות, כל יצור חי הוא אנוכי, למזלנו אנחנו כרגע עשירים אז כולנו נהנים יחסית, אם יום אחד העושר יפסק, יהיה ממש לא כיף(הולודומור למשל).

החיים חרא, אבל מה שמעודד זה שמתים בסוף

לא^ הוא לא כל כך טועה, לפי מודלים של מדענים, ב2050 כ5 מיליארד בני אדם צפויים להיות ללא גישה לאוכל ולמים לשתייה אם נמשיך בקצב הזה, כמובן שדברים יכולים להשתנות, טכנולוגיה חדשה יכולה להמצא או מלחמה עצומה יכולה לקרות, אבל הוא לא לגמרי טועה אם לא יקרה שום דבר עד אז.
וכ11,000 מדענים מכל העולם חתמו על מסמך מאוניברסיטת סידני על זה שצריך לפעול בצורה מסויימת כדי להקטין את הצרות שזה יביא להן וזה לא ממש קורה, אז האנונימי מעליי לא כל כך טועה.
לצערי אין מספור אנונימיים, אבל אני יכול להבטיח שאני לא אותו בן אדם כמו זה שמעליי..

להיות אנוכי

יש התחממות גלובלית אבל לא נראה לי שזה בהשפעת האדם. בכל אופן, עם או בלי ההתחממות, האדם משחית את הטבע עם מספיק דברים אחרים (זיהום מים, פלסטיק, פצצות אטום וכ')

מבינה מאיפה את באה... שאלה שגם אני שואלת, גם לגבי עצמי. אני לא יודעת אם כל בני האדם כאלה, או לא. האמת, אני רוצה להאמין שזה לא נכון. אני מנסה להסתכל על מעשים שאחרים עושים לטובת אחרים, וזה קיים. אומנם לא הרבה אבל קיים.

להתרחק! יש אנשים שלא כאלה

הרוב כן^

לא צריך להתמודד עם זה ככה זה בני אדם כל אחד דואג לעצמו

אין דבר רע בלעזור לאחרים בשביל לעשות לנו טוב.
המנגנון הזה קיים בכדי לגבור על האנוכיות.
חוץ מזה, בואי אסביר לך על מקור האנוכיות:
בימי קדם אדם היה צריך לשרוד על בשרו וברוטינת עבודה בלתי נגמרת למטרת הישרדותו. מאוחר יותר, כשהתפתחו הציוויליזציות, לא היה צורך במנגנון האגואיסטי הזה, אך זה נשאר שם ולא הפסיק עבודתו.
לאגואיזם יש גם צד טוב: הרי מדי פעם כדאי שתעשי משהו גם לעצמך
אך הוא מאוד קשה לריסון: עובדה, מקור כל המלחמות הוא אגואיזם.
בן אדם צריך שתהיה לו הערכה עצמית, אבל שלא תעלה לו לראש.

הרבה
אך לא כולם
את תמצאי את אלה שהם עם לב-ענק ובנתינה מדהימה

כל טוב

שואל השאלה:
אתם לא מבינים. גם כשאנחנו עוזרים- זה מגיע מאנוכיות. משתחרר אצלנו הורמון בשם "דופאמין" שנותן לנו הרגשה טובה (ובלעדיו אי אפשר לשרוד) ובכך מעודד אותנו להמשיך לעזור.

יש אנשים שמקריבים את עצמם לאחרים. ממש מוות.^

שואל השאלה:
תודה לך.^

יקרה,

עזבי אל תסבכי דברים
מי שעוזר לך מכל הלב כמשהו קבוע ועושה לך טוב
אין טעם לנתח את זה יותר מדי
עצם זה שזה עושה לך טוב בכל פעם
נתינה אמיתית גם חשוב לראות שאין בה גרם של אינטרסנטיות
כלומר: מי שיתן לך ויעזור לך באמת מבלי לבקש תמורה ------------- תשמחי בזה

כל טוב יקרה

להשלים עם העובדה הזאת

אאוץ', הכללה
אולי תתחילי בלראות את הטוב באנשים

אני לא מאמין.
יש לך את אותה דעה כמו שלי.
בחיים לא ראיתי מישהו כזה
תשלחי לי הודעה בבקשה
ואגב, הסיבה היחידה שזה מדאיג אותך שכולם אנוכיים, זה כי מפחיד אותך שאף אחד לא באמת רוצה לעזור *לך*
ובתכלס? אים סיבה שמישהו בתם יעזור לך. אם זה לא היה עושה לו הרגשה טובה, הוא לא היה עוזר.
אלא אם זה כדי שתעזרי לו אחר כך. ואז זה לא סתם

שואל השאלה:
אתה טועה ושופט אותי^.

אני לא שופט אותך, כולנו ככה. גם אני.
יש עוד סיבה שזה מטריד אותך?
אם כן, אני אשמח שתכתבי לי.

להכיר בזה ולהיות אנוכית בשביל עצמך .
אני לא חושבת שזה דבר רע ממש , דיי לגיטמי לדאוג קודם לעצמך ולאינטרסים שלך.

רק כשבן אדם לגמרי אנוכי, הוא יכול לעזור בלב שלם לאחרים. זה מה שאני חושבת.