מה דעתכם על הטענה שהעניין באמונה היא פשוט להאמין כי זאת מהות האמונה.

שהם מטומטמים, אבל צריך לדעת לקבל את זה כי יש יותר מדי מהם.

^ בוא נבדוק את זה - נניח שאני יווני ושומע שיש אל בשם זאוס. נלך לפי השיטה שלך:
1. אני צריך להאמין שזאוס קיים. זו נקודת הפתיחה, בלעדיה לפי השיטה, לא אוכל להתקדם.
2. לאחר שאני מאמין בזאוס, אפשר ורצוי לפי השיטה שאחקור לגבי קיומו.
3. בחקירה גיליתי שזאוס הוא המצאה, אין אל כזה, אלא יש אל אחר, היהודים מאמינים בו, והוא האל האמיתי.
מדוע סעיפים 1 ו 2 נדרשים? מה הסיבה שלא יכולתי להתחיל לחקור לפני כן?

הטיעון הזה תופס כלפי כל אמונה, לפי הטיעון הזה לא משנה כמה אמונה מוזרה או חסרת ראיות האמונה בה היא ערך בשם עצמו.
לפי הטיעון הזה פוליתאיזם הוא שווה בערכו למונותאיזם (מה שמתנגש עם האיסור האברהמי על "עבודת אלילים") ויתרה מכך זה מאפשר אמונות פוגעניות חסרות כל ביסוס.
אם מישהו מאמין שיהודים הם רשעים והוא פשוט מאמין מתוך הסגולה של אמונה למען האמונה שום טיעון בעולם לא ישנה את זה, גם העובדה שזו אמונה פוגענית.
זה פשוט טיעון חלש ביותר אבל יתר על כן הוא טיעון שפשוט מאפשר להגן על כל אמונה, גם אם היא בזויה ואפילו פוגענית.

יש כאלו שיאמרו שזהו היופי בעצם.
כלומר יש כאלו שיאמרו שזה מדהים להאמין דווקא כשאין לנו איך לראות את אלוקים לדוגמא,כי פעם כשמשה הלך להביא את לוחות הברית וירד מהר סיני,עם ישראל ראו את לוחות הברית מול העיניים שלהם,ובכל זאת לא האמינו ובנו אפילו עגל שזה מבחינת היהדות עבודה זרה
כלומר שפעם כשהייתה להם הוכחה לאמונה שיש מישהו למעלה הם לא האמינו,והיום כשאין לנו הוכחה כלשהי ובכל זאת אנשים מאמינים-זהו היופי

לא, אמונה זה כלי הכרתי בסיסי, בלעדיו לא אוכל לסמוך על חושיי או על אנשים. לא אוכל לסמוך על ידיעות שמובאות לפניי.
ראסל אמר שהבעיה בעולם היא שהטיפשים בטוחים שהם יודעים כאשר הנבונים מלאים ספקות.