אנשים שחווים חרדות/דיכאון, תכנסו בבקשה!!

שואל השאלה:
המשך:
אז כמו שאמרתי לא הייתי אוכלת כמעט, לא הייתי צוחקת, כמעט ולא הייתי מחייכת אולי רק מהכלבה שלי, אבל פשוט לא הייתי מאודרת ולא יצאתי מהבית. השתמשתי בתאונה כתירוץ לחברים שאני עדיין מפחדת לנסוע ושטויות כאלה. ההורים שלי הבינו שמשהו פסיכולוגי אחרי יציאה אחת איתם לקניון שפשוט התחרפנתי, לא יכלתי לעמוד בבחילות האלה והיה לי מין לחץ כזה היסטרי שאני מקגישה כאילו אני חייבת לברוח ואני לא יודעת למה. אז פנינו לפסיכולוג, בפגישות הראשונות לא כל כך התחברתי אליו אבל לאט לאט הבנתי כמה שהוא בן אדם מדהים ושהוא העוגן שלי. בהתחלה לא ראינו שום שיפור (עד טיפול חמישי-שישי בערך). ואז היה את המשבר הענק שלי- טיסה לחו"ל. ביום של הטיסה לפני שיצאנו הגעתי למצב שהתחננתי להורים שלי שלא נטוס, ושתבינו אני מתה על טיסות וממש לא מפחדת מהטיסה עצמה זה כיף לי ממש תמיד ככה שזה לא מהטיסה, רק מהפחד שיהיה לי התקף חרדה. בקיצור בסוף נסענו והכל הרגיש לי טוב עד שעלינו למטוס. מי שטס יודע שיושבים במטוס לפני שהוא ממריא לפחות חצי שעה עד שעה, ובזמן הזה פשוט התחלתי להתחרפן. הרגשתי שהעולם שלי קורס לתוך עצמו, היה לי בחילה נוראית, הלב שלי פעם כל כך חזק שזה כאב לי, היה לי כמו נימול ביידים וברגליים שליטרלי לא הרגשתי אותם ותחושה כאילו באלי לצרוח ולרוץ משם כל כך חזק וכל כך מהר. בכיתי בהיסטריה נוראית וההורים שלי כמובן תמכו בי אבל הם היו בשוק, הם בחיים לא ראואותי במצב כזה וגם אני הבהלתי את עצמי, זה היה ההתקף הכי חזק והרגע הכי מלחיץ בחיים שלי. בקיצור אחרי טיסה סיוט הגענו, ואני אדצר ויגיד שניסיתי להנות באמת ניסיתי אבל לא הייתי מסוגלת, כל הזמן היה לי בחילות והיו פעמים שישבנו ולא הרגשתי את הידיים שלי מרוב לחץ, לא אכלתי שם כלום ואני רצינית, אולי חצי קוביית קינדר בכל יום וזהו אשכרה זהו. יום אחד אכלתי שתי ביסים של פרצעל שזה היה השיא שלי שם חחח. אחרי שחזרנו לארץ הרגשתי שבורה, הרגשתי כאילו אני כל כך גרועה, כל כך חסרת תועלת והייתי כל כך מאוכזבת מעצמי ופשוט התביישתי שאני מי שאני. המשכנו כמובן בטיפולים ואז כבר היינו קרובים לחזרה לבית ספר. אני פחדתי כמו שלא פחדתי בחיי, לא ידעתי איך לעזאזל אני אהיה מסוגלת לעשות את זה? איך אחרי שכל החברים שלי התגבשו בחופש בכל כך הרבה מסיבות שנאלצתי להבריז אני יחזור להיות חלק מהם? והכי חשוב, איך לעזאזל אני אשב שש שעות בכיתה אם הגברת המציקה הזאת, חרדה? איך אני פאקינג ישרוד?!?
אז התחיל הלימודים, היום הראשון היה מדהים והייתי באופוריה, וביום השני-בום. ההתקף חרדה הראשון בבית ספר. יצאתי משיעור, הלכתי לפינה שקטה ולא ידעתי מה לעשות, ניסיתי לעשות תרגילי הסחות דעות אבל זה לא עבד לי. בקיצור ההתקפי חרדה היו בתכיפות של בערך כל שלושה ימים או אפילו יומיים, שזה נקרא ממש גבוה כן?
אבל ברוך השם הטיפול התחיל להשפיע יותר, הרגשתי יותר טוב עם עצמי, פתאום שמתי לב שוואלה אני נראת טוב שוב, ואני גאה להגיד את זה. וואלה יש לי אופי טוב, ואני גאה להגיד את זה. ונחשו מה? תמיד יש עליות ומורדות בחיים, וגם עכשיו לא הכי קל לי ולא הכל ורדים ושושנים, וכמעט כל שבוע אני חווה התקף חרדה אחד או שתיים ולפני כל יציאה אני בלחץ אדיר אבל היי, אני יוצאת ואני נהנת ואני מתגברת ואני מסתדרת ואני הכי גאה להגיד,
ניצחתי. נלחמתי ולא וויתרתי וניצחתי. עכשיו אני אפילו יותר חזקה ממה שהייתי, יותר בוגרת, יותר מחושלת, וודעת להעריך את הדברים הבאמת חשובים בחיים.
תודה על הזכות לשמוח, לישון על מיטה, לזכות במשפחה והורים מדהימים, בלהיות מי שאני.
מרגישים רע? תנו לי לעזור לכם. בבקשה תגיבו כאן ותנעצו, אני רוצה להגיע לכמה שיותר אנשים שצריכים את זה.
אני אוהבת אותכם וגאה בכם כל כך, פשוט על מי שאתם ועל כמה שאתם טובים. תחייכו תמיד
אוהבת המון.

אמן כן החיים שלך תהיי מאושרת