יש פה כאלה בדיכאון?..

אני כן מאובחנת בדיכאון לפי הפסיכיאטר למרות שאני לא מרגישה כלום. אני כן מחייכת אבל רוב הזמן אני חושבת על מוות ושמחה מזה שמכאיבים לי. מוזר כזה.

ככה,אני הייתי בבדיקות ואובחנתי.
הרגשה שאת לבד ואין פה מישהו בשבילך שיעזור לך להתגבר על המצב,הדיכאון והאובדנות משפיע על הלב של האדם,גורם להתקפי חרדה,בכי. אני יכולה לספר לך בפרטי את הכל כי אני חוויתי אתזה;)

אני


למה אני היחידה שקיבלה פרח

שואל השאלה:
אני פשוט לא יכולה לאבחן את עצמי ואני דיי בטוחה שאני בדיכאון רק רוצה לדעת עם זה באמת דיכאון או סתם חרא מצב רוח שיעבור

את יכולה לפרט על זה? אני לא מומחית בזה או משהו אבל כן אפשר לזהות אם את בדרך לזה.

שואל השאלה:
אמ.. אני לא מצלעחה לחייך זה דורש דיי מאמץ פיזי כל הזמן המחשבות שלי זה כשאני אמות את מי זה יעניין או איך ומתי אני אמות לפעמים פשוט אין לי כוח לצאת מהמיטה רק באלי להישאר שם בשביל לא להתמודד עם אף אחד ברוב הפעמים ששאולים אותי עם אני בסדר התשובה היא לא אבל אני אומרת כן כדי שיעזבו אטתי בשקט אני בוכה המון אבל רק כשלא רואים אני לא מצליחה באמת לשמוח כאילו ריק

אני
והכל בגלל המשפחה שלי.
טראומה דיכאון חרדות
אני על כדורים בשביל לעבור יום ולא להשתגע

הרגשה של בדידות ואין אחד שמבין אותך
בבית את מסתגרת ושומעת שירים ובחוץ את לא ככ מראה את זה לסביבה ואת מנסה לחייך כואב לך מדברים שאמורים לשמח אותך ריקנות כזאת מבפנים

לי יש דיכאון מאובחן. בעיקרון פעם זה בא לי במחזורים והיה נגיד פעם בחודש ואז זה הפך להיות לעיתים יותר תכופות עם הזמן ואני כבר לא מצליחה לזכור מתי באמת הייתי במצב שהייתי בו שמחה ליותר מחצי שעה, כל המצבי רוח שלי משתנים ממש מהר ואני נהיית עצבנית ועצובה ממש בקלות, אני בוכה כמעט כל יום, אני לא מצליחה להתרכז בכלום כמעט אף פעם, אני גם אובדנית אז אני חושבת הרבה על להתאבד וגם יש לי חרדה אז כאילו גם הרבה חרדה מכל דבר קטן. המצב שלי ממש הידרדר בחודשים האחרונים ואני כבר בקושי מגיעה לבית ספר כי אני פשוט לא מסוגלת לקום מהמיטה, אין לי תיאבון רוב הזמן, לפעמים אין לי בכלל כוח לתפקד אז יש ימים שלמים שאני אפילו לא קמה בהם מהמיטה בשביל לשתות ובעיקרון פשוט הרגשה חרא. אם את חושבת שאולי יש לך דיכאון אני ממש ממליצה בחום לדבר כל זה עם מישהו (הורה/חברה/מורה/יועצת) ולנסות לקבל עזרה או טיפול כי באמת שאת תתחרטי על זה אם באמת יש לך ולא תבקשי עזרה כשאת עוד יכולה (אל תעשי כמוני ותתני להורים שלך לשים לב לזה לבד אחרי שבאמצע הקיץ חודשיים לא הלכת עם שרוולים קצרים כי כל הידיים שלך חתוכות). בהצלחה!