לפני שנה סיימתי טיפול אצל פסיכולוגית שעלתה לי על העצבים בהרבה מאוד דברים ועד עכשיו זה מאוד מכעיס אותי

הייתי אצלה 3 שנים (!!!!!) רק בגלל שהיא רצתה , היא האמינה בעיניים עצומות שאני מתה עליה והיא חשובה לי ואני לא יכולה לעבור שבוע בלי מפגש איתה והיא אמרה לי את הדברים האלה הייתי בשוק ואפילו שניסיתי להגיד לה שזה לא נכון היא המשיכה לחשוב ככה .
הייתי חייבת לבוא אליה פעם בשבוע כי אם אני מבטלת בלי סיבה מוצדקת עדיין צריך לשלם מחיר מלא של פגישה .
פעם הייתה תקופה שהיא יצאה לחופשה של חודש ואחרי זה ברור שבכלל לא שמחתי לחזור אליה אז ביקשתי לעשות הפסקה של שבועיים ומה היא אמרה לי?! שאני מנסה להחזיר לה על זה שהיא לקחה חופש!!!

הייתה לה מטרה לנקות לי את המח מכל מחשבה שלילית וכל פעם שאמרתי משהו שלילי במקום לנסות לחשוב אם אני צודקת היא מיד התחילה לנסות להוכיח לי שטעיתי ב100% . תחשבו איך הייתם מרגישים אם היו עושים לכם ככה , כמה זה מרגיז.
חוץ מזה הייתה לה מטרה להפוך אותי למישהי מאושרת לגמרי .
והיא כל הזמן דיברה על זה שהיא נותנת לי עזרה עצומה ואני בכלל לא רציתי שום עזרה ממנה , אולי רק שהיא תגלה הבנה בכמה נושאים אבל ממש לא שתנסה לנקות לי את הראש ולהפוך אותי למאושרת

ובמשך כל התקופה הזאת היו הרבה פעמים שביקשתי מסבתא שלי (ששילמה על המפגשים) שתבקש ממנה להפסיק את הטיפול וזה לא עזר .
לא היה לי אומץ להגיד לה את זה בעצמי כי היא חשבה שאני חולה עליה
אז כל פעם חשבתי שאולי אני אתן לזה עוד הזדמנות ובכל זאת כל פעם אחרי המפגש איתה חזרתי הביתה עצבנית .
אני זוכרת איך הייתי גוררת את עצמי ומכריחה את עצמי ללכת אליה ולפעמים אפילו נאלצתי לוותר על דברים אחרים שרציתי לעשות באותו יום.
היו לפעמים פעמים שהיא ביטלה פגישה ותמיד שמחתי אבל בשבוע אחרי זה היא כבר אמרה שלדעתה זה פגע בי.

אני ממש ממש מתחרטת שלא הייתי יותר אמיצה להגיד לה את האמת ולהתעקש על זה , עצוב לי על כל הכסף שסבתא שלי זרקה לפח ועל כל הזמן והעצבים שבזבזתי על האישה הזאת .

עכשיו אני חושבת הרבה על זה , על כל הכסף שנזרק לפח ועל כל המשפטים המרתיחים מכעס שהיא אמרה לי (ויש המון כאלה).
מה לעשות ? איך להתגבר על זה?