11 תשובות
וואו מדהים מדהים!
מעניין אותי איך אתה כגבר כותב מפרספקטיבה של ילדה?
שואל השאלה:
את האמת שיותר הרגיש לי נכון לכתוב מנקודת מבט של ילדה (מניח שזה בגלל אולי רגשות שבדרכ יותר מועצמים אצל נערות) בכל מקרה זה לא העיקר
את האמת שיותר הרגיש לי נכון לכתוב מנקודת מבט של ילדה (מניח שזה בגלל אולי רגשות שבדרכ יותר מועצמים אצל נערות) בכל מקרה זה לא העיקר
אנונימי
היי קודם כל יש לך כתיבה נורא יפה. השפה גבוהה יחסית והמשפטים מנוסחים כמו שצריך וחוץ מהסימני פיסוק שמשגעים אותי הכל כתוב בצורה ממש טובה בעיני.
עכשיו לתוכן. יש פה המון קלישאות, ליטרלי כל משפט שני זה קלישאה. ילדה בגיל ההתבגרות עם סיפור רקע שבעצם נועד לסחוט רגשית את הקורא וכל האזכורים והמשפטים גם נורא קלישאתיים בעיניי במיוחד הקטע עם המסכות.
אני יודעת שהפואנטה הכללית היא לתאר איך זה לחיות עם בעיות נפשיות כאילו זה משהו שצריך להסתיר ולהתבייש בו, ובעצם שהנערה סוג של חיה חיים כפולים בכך שהיא מסתירה מכולם את ה"אני" האמיתי שלה והיא לא יכולה פשוט לחשוף את הקשיים שלה.
אבל הקטע של המסיכות בעיני זה פשוט דימוי שנועד לפנות לרגש של הקורא ולגרום לו לרחם עליה.
אפשר להעביר את אותה נקודה ממקום שהוא נורא אובייקטיבי בלי תחבולות כאלה, אני אישית הייתי מתעצבנת אם הייתי פותחת ספר וזה מה שהיה כתוב בו.
ובעצם אין לי מושג מאיפה הקטע הזה לקוח, אתה מתכנן לכתוב ספר או שזה סוג של כתיבה חובבת?
הייתי מציעה לך לקחת את הזמן לאט בהתפחות העלילה. נגיד התיאור הכללי שלה בא נורא מוקדם ואין לקורא שום סקרנות לגלות עוד פרטים. אם נגיד היית חושף את הפרטים על המשפחה שלה מאוחר יותר ומחבר אותם לכל מני רמזים מתרימים אחרים במשך העלילה זה היה יכול להיות הרבה יותר מעניין.
עכשיו לתוכן. יש פה המון קלישאות, ליטרלי כל משפט שני זה קלישאה. ילדה בגיל ההתבגרות עם סיפור רקע שבעצם נועד לסחוט רגשית את הקורא וכל האזכורים והמשפטים גם נורא קלישאתיים בעיניי במיוחד הקטע עם המסכות.
אני יודעת שהפואנטה הכללית היא לתאר איך זה לחיות עם בעיות נפשיות כאילו זה משהו שצריך להסתיר ולהתבייש בו, ובעצם שהנערה סוג של חיה חיים כפולים בכך שהיא מסתירה מכולם את ה"אני" האמיתי שלה והיא לא יכולה פשוט לחשוף את הקשיים שלה.
אבל הקטע של המסיכות בעיני זה פשוט דימוי שנועד לפנות לרגש של הקורא ולגרום לו לרחם עליה.
אפשר להעביר את אותה נקודה ממקום שהוא נורא אובייקטיבי בלי תחבולות כאלה, אני אישית הייתי מתעצבנת אם הייתי פותחת ספר וזה מה שהיה כתוב בו.
ובעצם אין לי מושג מאיפה הקטע הזה לקוח, אתה מתכנן לכתוב ספר או שזה סוג של כתיבה חובבת?
הייתי מציעה לך לקחת את הזמן לאט בהתפחות העלילה. נגיד התיאור הכללי שלה בא נורא מוקדם ואין לקורא שום סקרנות לגלות עוד פרטים. אם נגיד היית חושף את הפרטים על המשפחה שלה מאוחר יותר ומחבר אותם לכל מני רמזים מתרימים אחרים במשך העלילה זה היה יכול להיות הרבה יותר מעניין.
שואל השאלה:
היי מעריך את התגובה הכנה
הסיפור הוא בנושא של תקווה וגם פחד (מימוש פחדים - מוות של אדם אהוב)
ולגבי הקטעים שפחות טובים איך התכוונת שאפשר לתקן אותם? העניין של המסכות לא טוב מאיזה סיבה ?
היי מעריך את התגובה הכנה
הסיפור הוא בנושא של תקווה וגם פחד (מימוש פחדים - מוות של אדם אהוב)
ולגבי הקטעים שפחות טובים איך התכוונת שאפשר לתקן אותם? העניין של המסכות לא טוב מאיזה סיבה ?
אנונימי
שואל השאלה:
וזה מתקשר לתקווה בצורה שבסוף המצב שלה ישתפר וגו
וזה מתקשר לתקווה בצורה שבסוף המצב שלה ישתפר וגו
אנונימי
נשמע מציאותי, לא משהו שהייתי פותחת לקרוא
אבל זו דרך נפלאה להתאמן על כתיבה ואולי משהו שילדות קטנות יזדהו איתו, כפי שהן אוהבות להזדהות עם בילי אייליש, אבל זה די משעמם ומדכא. מקווה שיש סוף טוב לדבר הזה, זאת אומרת משהו שאפשר לקחת מהסיפור
אבל זו דרך נפלאה להתאמן על כתיבה ואולי משהו שילדות קטנות יזדהו איתו, כפי שהן אוהבות להזדהות עם בילי אייליש, אבל זה די משעמם ומדכא. מקווה שיש סוף טוב לדבר הזה, זאת אומרת משהו שאפשר לקחת מהסיפור
כן ואני נורא אהבתי את הסגנון כתיבה שלך. אתה לא נשמע כמו ילדה טיפוסית בת 14 שכותבת סיפורים בווטפד שזה כבר נדיר.
התיאורים שלך נורא יפים בעיני.
אני לא ממש יודעת איך לתקן אותם, זה לא משהו שבאמת חייב לתקן זה תלוי בך. אם אתה אוהב את איך שזה כתוב אז תשאיר ככה אני רציתי רק לומר איל זה נראה מהנקודות מבט שלי.
העניין של המסכות זה דבר שהוא קלישאתי בעיני, כמו שהסברתי. יש בזה סוג של אהבה-שנאה כי מצד אחד דיכאון וחרדות שאלו בעיות נפשיות שאנשים סובלים מהם ומצד שני זה מציג את הגיבור (או במקרה הזה גיבורה) באור חיובי מכיוון שזה גורם לה להיראות חזקה ועצמאית. במיוחד באופן ציורי כזה כמו מסכה אמיתית שהיא שמה כל בוקר.
אני לא אוהבת את זה שהיא בעצם מנסה לגרום לקורא לרחם עליה.
כמו שאמרתי אני חושבת שאפשר להעביר את אותם הדברים בלי לעשות מניפולציות רגשיות על הקורא. אפשר לכתוב את אותם הדברים בצורה כזאת שתיהיה גם אובייקטיבית וגם תגרום לקורא להגיע למסקנות האלו בעצמו.
אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה. זה כאילו לספר סיפור בלי לפנות לרגש של הקורא ועדיין לגרום לו להרגיש דברים.
וכמו שאמרתי העלילה מתקדמת מהר מדי בעיני, אפשר להתחיל בלי תיאור כולל של כל הקשיים של המספרת. רוב הזמן אלו דברים שאמורים לגלות בהדרגה או בעקבות מקרים אחרים הסיפור שתורמים לקורא מידע עקיף.
התיאורים שלך נורא יפים בעיני.
אני לא ממש יודעת איך לתקן אותם, זה לא משהו שבאמת חייב לתקן זה תלוי בך. אם אתה אוהב את איך שזה כתוב אז תשאיר ככה אני רציתי רק לומר איל זה נראה מהנקודות מבט שלי.
העניין של המסכות זה דבר שהוא קלישאתי בעיני, כמו שהסברתי. יש בזה סוג של אהבה-שנאה כי מצד אחד דיכאון וחרדות שאלו בעיות נפשיות שאנשים סובלים מהם ומצד שני זה מציג את הגיבור (או במקרה הזה גיבורה) באור חיובי מכיוון שזה גורם לה להיראות חזקה ועצמאית. במיוחד באופן ציורי כזה כמו מסכה אמיתית שהיא שמה כל בוקר.
אני לא אוהבת את זה שהיא בעצם מנסה לגרום לקורא לרחם עליה.
כמו שאמרתי אני חושבת שאפשר להעביר את אותם הדברים בלי לעשות מניפולציות רגשיות על הקורא. אפשר לכתוב את אותם הדברים בצורה כזאת שתיהיה גם אובייקטיבית וגם תגרום לקורא להגיע למסקנות האלו בעצמו.
אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה. זה כאילו לספר סיפור בלי לפנות לרגש של הקורא ועדיין לגרום לו להרגיש דברים.
וכמו שאמרתי העלילה מתקדמת מהר מדי בעיני, אפשר להתחיל בלי תיאור כולל של כל הקשיים של המספרת. רוב הזמן אלו דברים שאמורים לגלות בהדרגה או בעקבות מקרים אחרים הסיפור שתורמים לקורא מידע עקיף.
היי. תשמעי יש לך כתיבה ממש יפה..
אני פשוט נכנסתי לתוך הקטע עצמו והרגשתי את מה שהולך שם.
תמשיכי לכתוב ואם את יכולה לכתוב לי את ההמשך בפרטי אני אשמח.
תודה על הקטע היפה שכתבת:)
אני פשוט נכנסתי לתוך הקטע עצמו והרגשתי את מה שהולך שם.
תמשיכי לכתוב ואם את יכולה לכתוב לי את ההמשך בפרטי אני אשמח.
תודה על הקטע היפה שכתבת:)
שואל השאלה:
היי
תודה רבה קודם כל והאמת שאני בן..
כשיהיה המשך אשלח לך בכיף
היי
תודה רבה קודם כל והאמת שאני בן..
כשיהיה המשך אשלח לך בכיף
אנונימי
אוי סליחה:)
תודה❤
תודה❤
באותו הנושא: