איך אי פעם תהיה לי זוגיות וקשר רציני, אם עברתי בילדות משהו שכניראה גורם לי להתרחק ולפחד ממגע ומלהיות לבד עם מישהו.

גם אם אני אוהבת את הבן אדם ונמשכת אליו אז תמיד ברגע האמת אני פשוט עוצרת את זה.
איך מישהו יכול להסתדר איתי כשלוקח לי זמן בכלל לבוא לבד ולהיות רק אני והוא.
אני כן יודעת ודיי בטוחה בזה שאם יהיו איתי אנשים שממש מהיום יום אז לא יהיה לי אכפת להיות עם הבן אדם שאני אוהבת לבד ואני גם ארצה והכל.
אבל מישהו יקבל דבר כזה? יש לכם רעיונות איך אפשר לגרום למערכת יחסים להתחיל ככה?
כי אני פשוט חושבת שכנראה זה ממש לא נורמלי וכבר מכינה את כולם תמיד שהקשר לא יתקדם איתי וזה כזה מבאס שפשוט זאת העובדה שלי ואין לי מה לעשות.
31 בינואר 2020, 22:03
מערכת יחסיםפחדיםריחוקהתחלותעבר ועתיד    
5 תשובות
שואל השאלה:
אני כן בסוג של מעקב טיפולי שקשור גם לזה אבל זה לא בדיוק עוזר ואני לא רואה איך זה משפיע.
כי בתכלס לא יגידו לי תלכי לעשות דברים אלה הם תמיד יגידו לשמור על עצמך וזה ואז זה מראה לי כאילו אני לא צריכה בכלל לחשוב על זה.^
אנונימית
שואל השאלה:
ואני לא רוצה לחיות ככה וממש לא רוצה שמישהו בגללי יצטרך לחיות ככה.
אבל אני כן רוצה להכיר מישהו ולהתקרב ואני באמת יכולה לדמיין את זה קורה..
אבל ברגע האחרון אני אומרת לעצמי שעשיתי טעות ושאני לא צריכה את זה.
אנונימית
שואל השאלה:
כן נפגעתי מינית בגיל הגן ושוב כמה שנים אחרי.
ואני לא זוכרת שום דבר ממה שקרה אבל אמא שלי יודעת וזוכרת.
וכנראה זה פשוט גרם לטראומה עד היום ואני רואה את זה כמשהו שהוא דיי כלום אבל כנראה שזה היה משהו רציני יותר ואז זה חרא כי אני לא יודעת אפילו מה קרה באמת ואין לי עובדות חוץ מזה שהגיוני שזה משהו יגרור משהו.^^
אנונימית
שואל השאלה:
גם אני הרבה פעמים נמנעתי מזה אבל מקרים נדירים קורה שאני רוצה את זה וחושבת על זה מעבר והכי ברצינות אבל בסוף משהו עוצר אותי למרות שאני כלכך רוצה שזה ישתנה!
ואני תאמת מגיל 17 כבר חושבת על ילדים והכל ומרגישה בוגרת ספציפית ללחיות ולגדל ילדים והכל אבל זה גם לא קורה ברגע.
וצריך להכיר קודם מישהו, להתקרב וכו וכו ובסוף הילדים אבל אם כבר השלב של להיפגש עם בן אדם עוצר אותי אז זה נהייה קשה שוב לחשוב שמתי זה כן יקרה..
וכן הייתי אצל פסיכולוג ניראהלי ויש לי מעקבים קבועים לכל הנושא הזה.
ואני כן אוהבת את עצמי וזאת הבעיה שאני באמת ממש אוהבת את עצמי ולא הייתי רוצה לשנות כלום אבל יש משהו אחר שמפריע.
ואני מסכימה איתך!!
אני לא מתכוונת להמשיך משהו שאולי מתחיל או שחשבתי להגיד שחשוב לי לטפל בזה קודם כדי באמת שיהיה קשר טוב וארוך ומקווה שאפילו לנצח..
וסיפרתי לו כבר על זה ככה שזה כבר התקדמות אצלי חח והוא גם כזה לא לוחץ עליי והרגשתי בשבילי שזה כבר טוב.
ואם לא יצא מזה משהו טוב לפחות למדתי משהו שאני ארצה באישיות של בן אדם.^^
אנונימית
שואל השאלה:
תודה רבה!!
ואני לא רואה איך פסיכולוגים עוזרים כלכך ובגלל זה אני מנסה למצוא את הדרך כי כנראה משהו חסר אז נשארתי אני לעצמי ואם אני יצליח להתמודד עם זה בעצמי אז יותר טוב כי אני אזכור וידע שפתרתי משהו שהיה נראה כלכך רחוק ממני והצלחתי.
(אני חושבת אולי לעבור למטפל/ת אחרים)^
אנונימית