16 תשובות
זכותם
זכותם.
זכותם, אם זה היה נערך שנה מהיום (כשיש לי זכות הצבעה) זה גם מה שאני הייתי עושה.
התייאשו מהממשלה ובכללי מכל המערכת
אנונימית
מבין, זה מייאש.
אנונימי
לדעתי זה ממש לא מוצדק זה מראה כאילו לא אכפת להם מהסביבה שהם חיים בה גם אם הם לא מסכימים עם אף אחד מהמועמדים יש פתק לבן בשביל זה והם יכולים לממש את הזכות הדמוקרטית שניתנה להם בדרך הזו
קריסטל, אני חולק עלייך חעחע.
פתק לבן, נייטרלי, בסופו של דבר ייספר כקולות נוספים למפלגה עם הכי הרבה מנדטים. אז אם בעצם אף אחד מהמפלגות לא ממשות את האג'נדה שלי ואני לא רוצה לעזור להן להיבחר, אני עזרתי להן פה בקול אחד. אם הפתק הלבן לא היה נספר, זה היה משהו אחר. אבל זה לא המצב.
פתק לבן, נייטרלי, בסופו של דבר ייספר כקולות נוספים למפלגה עם הכי הרבה מנדטים. אז אם בעצם אף אחד מהמפלגות לא ממשות את האג'נדה שלי ואני לא רוצה לעזור להן להיבחר, אני עזרתי להן פה בקול אחד. אם הפתק הלבן לא היה נספר, זה היה משהו אחר. אבל זה לא המצב.
משחקן קומוניסט , למרות הערכתי הרבה כלפייך אני חולקת
על דעתך ודורשת מקור אמין לכך שפתק לבן הספר כקולות נוספים למפלגה הכי גדולה
על דעתך ודורשת מקור אמין לכך שפתק לבן הספר כקולות נוספים למפלגה הכי גדולה
אם יש נקודה אחת שלגביה שוררת תמימות דעים בין ימנים ושמאלנים אפילו באקלים הפלגני הנוכחי הרי היא שהימנעות מהצבעה איננה בגדר אופציה. תהא אשר תהא דעתך הפוליטית עליך ליטול חלק בהליך הדמוקרטי ולבטא אותה בקלפי. מי שמחליט להדיר את רגליו מן הקלפיות, יאמרו לו רבים, מוציא עצמו מן הכלל. הוא אינו מפר שום חוק, אך ברי שהוא מועל בחובתו האזרחית. הוא נוהג כ"אדיוט" במובן היווני המקורי של המושג: "אדם פרטי" המושך את ידו מענייני הציבור.
ברשותכם, אנסה להסביר מדוע המוסכמה הזאת איננה רק שגויה אלא גם מזיקה מדוע, בנסיבות מסוימות, הימנעות מהצבעה היא לא רק אפשרות אלא גם ח ו ב ה. בפרספציה הציבורית, מי שנוקטים בדרך הפעולה הזאת למען הדיוק, בדרך האי-פעולה הזאת מצטיירים כרדיקלים (המחרימים משטר פסול בעיניהם) או כ"היפסטרים" אדישים (שהפוליטיקה פשוט אינה מעניינת אותם כהוא זה). ובכן, למרות שדעתי איני נוחה מכל ההיבטים של צורת המשטר הנהוגה בישראל, בהחלט אינני שולל אותה או מתנגד לה, ובשום אופן אי אפשר להאשים אותי באפתיה פוליטית. אם אישאר ביום הבחירות בבית, הרי זה משום שהדמוקרטיה הישראלית יקרה לליבי ואיני רואה כל דרך המאפשרת לי לתרום תרומה חיובית לשלומה באמצעות השתתפות בתהליך ההצבעה.
למען הסדר הטוב, אבהיר תחילה במה אין בכוונתי לדון כאן. לא אדון כאן בשאלה האם להצבעתי או לא הצבעתי יהיה משקל מכריע בקביעת תוצאות הבחירות. די אם אומר שהסיסמה "מי שמצביע משפיע" היא יותר משאלת לב ממציאות. רוב החוקרים מסכימים שהשפעתו של קול בודד על התוצאות היא זעירה באופן אינפינטסימלי כה זעירה, למעשה, עד שעצם הרציונליות של ההצבעה האינדיבידואלית עומדת בסימן שאלה (אתם מוזמנים לקרוא, בהקשר הזה, את מחקרו הקלאסי של אנתוני דאונס מ-1957, an economic theory of democracy). מנגד, אנו יודעים שבנסיבות מסוימות, גם קומץ קולות יכול להטות את הכף לכאן או לכאן, ואולי אף להתוות את מהלך ההיסטוריה. האם זוהי התרחשות שכיחה? כנראה שלא, ובכל זאת הדבר קורה מפעם לפעם ויש להביא זאת בחשבון.
כפי שציינתי, לא איכנס לוויכוח הזה כאן, מכיוון שהוא אינו רלבנטי כלל לטיעון שאני מבקש להעלות. הוא אינו רלבנטי מכיוון שהנחת היסוד שלי היא שאין בנמצא מפלגה שראוי להצביע עבורה, ולכן אין זה משנה, מבחינתי, מה יהיה מצבה האלקטורלי של רשימה כזאת או אחרת. אם הייתי סבור שמפלגה מסוימת ראויה לזכות בשלטון, לעבור את אחוז החסימה או לזכות במספר מושבים גדול בכנסת הייתי מצביע עבורה. דא עקא שאין מפלגה כזאת.
אני יודע שזה נשמע טהרני להחריד, ולכן חשוב שאחדד את עמדתי. לא הייתי פוסל על הסף מפלגה פוליטית רק משום שסעיפים ספציפיים במצעה אינם מוצאים חן בעיניי או מפני שחלק מנציגיה מעוררים בי סלידה. פסילה כזאת מסגירה איסטניזם אידאולוגי ומוסרי שאינו מתיישב עם דרך פעולתה של מערכת פוליטית דמוקרטית; מנקודת מבט שמרנית, שממילא מתנגדת לאכיפת סטנדרטים אידאליים על הפוליטיקה, זוהי אשליה מגוחכת ומסוכנת ממש. מצביע רציונלי ופרגמטי חייב להכיר בעובדה שהמשחק הפוליטי אינו תרגיל בתיאוריה או באתיקה, אלא התגוששות ברוטלית וצינית בין סוכנים פגומים (ובמובנים מסוימים, טוב שכך). בהתייצבנו בקלפי, עלינו לערוך אפוא חישובים תועלתניים ולשאול את עצמנו האם הברכה שמניבים לנו נבחרינו עולה על קללתם ולהכריע בהתאם.
לצערי הרב, אנו מצויים, להבנתי, בסיטואציה קיצונית שבה אי-אפשר להצביע אפילו על מפלגה אחת שתועלתה הממשית או הפוטנציאלית עולה על נזקה הממשי או הפוטנציאלי. כאיש ימין המחזיק בהשקפות שמרניות, הייתי רוצה להצביע עבור מפלגת ימין שמרנית, אך לא עלה בידי למצוא משהו כזה או דומה לו. רשימות הימין הקיימות הן פופוליסטיות ורדיקליות; מלחמתן בשלטון החוק, סגנונן משולח הרסן ונכונותן להפקיר כל מחויבות ממלכתית למען האינטרסים הצרים של האחיזה בשלטון הופכות אותן לאיום ברור וממשי על עתידה של המדינה היהודית ועל דמותה המוסרית. למי אוכל עוד להצביע? השמאל והמרכז אינם באים בחשבון. יש ללא ספק אנשים ראויים בשמאל, אולם הוא מקדם אג'נדה מדינית וכלכלית הרסנית. "ישראל ביתנו" היא מפלגה של איש אחד, שענן כבד של אופורטוניזם ושחיתות רובץ מעליה. "כחול לבן" מציגה לכאורה אלטרנטיבה ציונית שפויה ואחראית, אולם הרקורד של מנהיגיה ודרך התנהלותם כה עלובים, כה מחפירים, עד שברור לי למעלה מכל ספק שהצבעה עבורם היא נטילת סיכון בלתי מתקבל על הדעת. למעשה, אין בכוחי לדעת אילו מהאופציות הנוראיות האלה עדיפות על האחרות; כן, המצב עגום עד כדי כך.
וכאן אנו מגיעים לנקודה מכרעת. מרבית האנשים נוטים לחשוב על הצבעה בבחירות כעל חובה אזרחית, אבל נדמה שהם אינם מבינים די הצורך שיש לחובה הזאת ממד מוסרי. הם שוכחים שבהצביענו איננו בוחרים רק עבור עצמנו, אלא גם עבור אחרים (מצביעים ולא-מצביעים כאחד). הפילוסוף הליברלי ג'ון סטיוארט מיל היטב לבטא את התובנה הזאת בפרק העשירי של חיבורו הקלאסי "ממשל של נציגים" (1861). "תהא מה שתהא דרכנו להגדיר או להבין את מושג הזכות," הוא כותב שם, "שום אדם אי אפשר שתהיה לו (זולת במובן משפטי גרידא), זכות של שליטה על אחרים; וכל כוח שליטה, שמניחים לו לאדם להחזיק בו, הריהו מבחינה מוסרית פקדון ובמלוא משמעותו של מונח זה". לכן, "הצבעתו אינה דבר שיש לו חופש בחירה ביחס אליו אינה דבר הנוגע יותר למשאלותיו האישיות של האדם מאשר פסק דינו של שופט מושבע. היא איננה אלא חובה, והאדם חייב למסור את קולו לפי מיטב הבנתו ולפי צו מצפונו בנוגע לטובת הכלל".
מהי אפוא החובה שמכתיבה לנו הדאגה לטובת הכלל? בראש ובראשונה לא להרע לציבור ולא להעמיד אותו בסיכון בלתי מתקבל על הדעת. החובה המוסרית האלמנטרית הזאת חשובה לאין ערוך מן החובה האזרחית להצביע. מי שאינו פועל לאורה הוא אדם מופקר, אדם אנוכי ואולי גם אדם זדוני ממש. מי שבוחר להימנע מהצבעה עשוי, לעומת זאת, להיות לא רק אדם מוסרי אלא גם אזרח לתפארת. אחרי הכל, חובותינו האזרחיות אינן מסתכמות בשלשול פתק לקלפי. הן יכולות וצריכות לבוא לידי ביטוי בשלל דרכים אחרות: התנדבות לארגונים וולונטריים, התגייסות לקמפיינים המקדמים מטרות ראויות, השתתפות בדיונים ציבוריים ואפילו והנה הפאנץ' סירוב ליטול חלק בבחירות. כן, כאשר כל הצבעה אפשרית היא הצבעה עבור פוליטיקאים מזיקים (בחשבון הסופי) או מסוכנים (בחשבון הסופי), האזרח הטוב והאכפתי חייב כן, חייב להימנע ממנה לחלוטין.
תפיסה "מחמירה" כזאת של חובה תישמע אולי בלתי-משכנעת באזני רבים, מפני שהפעולה המזיקה שהיא מבקשת להימנע ממנה היא פעולה קולקטיבית. פעולה כזאת עלולה לצאת אל הפועל בין שאתמוך בה בין אם לאו, והדבר עשוי לעורר את הרושם שגם אם אתן לה את ידי, באמצעות הצבעה, אחריותי לתוצאותיה תהיה זעירה, כמעט חסרת משמעות. ברם, מבחינה אתית, זהו רושם שגוי. חשבו על הדוגמה הבאה, החביבה על הפילוסופים של המוסר: כיתת ירי בת תריסר אנשים נדרשת להוציא להורג ילד חף מפשע. די בכל אחת מן היריות כדי להמית את הקרבן. האם תסכימו להצטרף לכיתת ירי כזאת, בידיעה שתרומתכם לתוצאה הסופית מותו של הילד ממילא אינה מעלה או מורידה ? רוב הבריות המוסריות ישיבו על כך בשלילה, מתוך אינטואיציה ברורה שמדובר במעשה פסול, שיש לסרב ליטול בו חלק באופן עקרוני. במקרים כאלה ואחרים, שומה עלינו לשמור על "ידיים נקיות", בלי קשר לשאלה האם נחולל בכך שינוי פוזיטיבי במציאות.
חובתו של המצביע האחראי מבחינה מוסרית, כך יאמרו, היא לבחור "ברע במיעוטו". זהו הגיון מוצק, אך הוא אינו תקף במצב הנוכחי. מעבר לעובדה (המכרעת) שאי אפשר, כאמור, לקבוע כרגע מהי באמת האופציה הפחות מזיקה, הבחירה בה ממילא מוצדקת רק בתנאים שבהם כל האפשרויות הזמינות לנו הן רעות במידה כזאת או אחרת. אם יכוונו אקדח לראשי ויאלצו אותי לבחור בין פגיעה בחתולי היקר ובין פגיעה בילדי המשפחה השכנה, איאלץ, בצער רב, להתאנות לזאטוטים הקולניים, המנוזלים והמצווחים. אבל זוהי אינה הסיטואציה שלפנינו, מכיוון שהמציאות הדמוקרטית מציעה לי אפשרות אחרת - לבחור לא לבחור והיא אינה רעה כלל (לחילופין, היא-היא "הרע במיעוטו"). היא יכולה אפילו להעביר מסר חשוב לפוליטיקאים: אתם עושים עבודה מחורבנת. אתם מבזים את עצמכם, את המדינה ואותנו. כל עוד ההיצע מחפיר כל כך, עקומת הביקוש תהיה בירידה מתמדת.
ובכל מקרה, זכרו מה שאמר פעם ג'רי גרסייה זצ"ל: "בחירה שיטתית ברע במיעוטו היא עדיין בחירה ברע". אולי הגיע הזמן, אפוא, לעשות משהו גם בנוגע לשיטה.
לגבי טענתה של המשיבה cristal שמוטב לשלשל בקלפי פתק לבן תשובתך מעידה על חוסר הבנה מוחלט של המערכת הפוליטית או לחילופין כיצד תוצאות ההצבעה בקלפי נספרות. הצבעה בפתק לבן מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות, הנסמכות על קהל בוחרים קבוע ונאמן, ומגדילה את סיכוייהן של הרשימות הקטנות לעבור את אחוז החסימה.
לסיכום הצבעה בפתק לבן היא בזבוז במקרה הטוב, וחיזוק גורמים אינטרסנטים במקרה הרע יותר. אל תצביעו בפתק לבן.
ברשותכם, אנסה להסביר מדוע המוסכמה הזאת איננה רק שגויה אלא גם מזיקה מדוע, בנסיבות מסוימות, הימנעות מהצבעה היא לא רק אפשרות אלא גם ח ו ב ה. בפרספציה הציבורית, מי שנוקטים בדרך הפעולה הזאת למען הדיוק, בדרך האי-פעולה הזאת מצטיירים כרדיקלים (המחרימים משטר פסול בעיניהם) או כ"היפסטרים" אדישים (שהפוליטיקה פשוט אינה מעניינת אותם כהוא זה). ובכן, למרות שדעתי איני נוחה מכל ההיבטים של צורת המשטר הנהוגה בישראל, בהחלט אינני שולל אותה או מתנגד לה, ובשום אופן אי אפשר להאשים אותי באפתיה פוליטית. אם אישאר ביום הבחירות בבית, הרי זה משום שהדמוקרטיה הישראלית יקרה לליבי ואיני רואה כל דרך המאפשרת לי לתרום תרומה חיובית לשלומה באמצעות השתתפות בתהליך ההצבעה.
למען הסדר הטוב, אבהיר תחילה במה אין בכוונתי לדון כאן. לא אדון כאן בשאלה האם להצבעתי או לא הצבעתי יהיה משקל מכריע בקביעת תוצאות הבחירות. די אם אומר שהסיסמה "מי שמצביע משפיע" היא יותר משאלת לב ממציאות. רוב החוקרים מסכימים שהשפעתו של קול בודד על התוצאות היא זעירה באופן אינפינטסימלי כה זעירה, למעשה, עד שעצם הרציונליות של ההצבעה האינדיבידואלית עומדת בסימן שאלה (אתם מוזמנים לקרוא, בהקשר הזה, את מחקרו הקלאסי של אנתוני דאונס מ-1957, an economic theory of democracy). מנגד, אנו יודעים שבנסיבות מסוימות, גם קומץ קולות יכול להטות את הכף לכאן או לכאן, ואולי אף להתוות את מהלך ההיסטוריה. האם זוהי התרחשות שכיחה? כנראה שלא, ובכל זאת הדבר קורה מפעם לפעם ויש להביא זאת בחשבון.
כפי שציינתי, לא איכנס לוויכוח הזה כאן, מכיוון שהוא אינו רלבנטי כלל לטיעון שאני מבקש להעלות. הוא אינו רלבנטי מכיוון שהנחת היסוד שלי היא שאין בנמצא מפלגה שראוי להצביע עבורה, ולכן אין זה משנה, מבחינתי, מה יהיה מצבה האלקטורלי של רשימה כזאת או אחרת. אם הייתי סבור שמפלגה מסוימת ראויה לזכות בשלטון, לעבור את אחוז החסימה או לזכות במספר מושבים גדול בכנסת הייתי מצביע עבורה. דא עקא שאין מפלגה כזאת.
אני יודע שזה נשמע טהרני להחריד, ולכן חשוב שאחדד את עמדתי. לא הייתי פוסל על הסף מפלגה פוליטית רק משום שסעיפים ספציפיים במצעה אינם מוצאים חן בעיניי או מפני שחלק מנציגיה מעוררים בי סלידה. פסילה כזאת מסגירה איסטניזם אידאולוגי ומוסרי שאינו מתיישב עם דרך פעולתה של מערכת פוליטית דמוקרטית; מנקודת מבט שמרנית, שממילא מתנגדת לאכיפת סטנדרטים אידאליים על הפוליטיקה, זוהי אשליה מגוחכת ומסוכנת ממש. מצביע רציונלי ופרגמטי חייב להכיר בעובדה שהמשחק הפוליטי אינו תרגיל בתיאוריה או באתיקה, אלא התגוששות ברוטלית וצינית בין סוכנים פגומים (ובמובנים מסוימים, טוב שכך). בהתייצבנו בקלפי, עלינו לערוך אפוא חישובים תועלתניים ולשאול את עצמנו האם הברכה שמניבים לנו נבחרינו עולה על קללתם ולהכריע בהתאם.
לצערי הרב, אנו מצויים, להבנתי, בסיטואציה קיצונית שבה אי-אפשר להצביע אפילו על מפלגה אחת שתועלתה הממשית או הפוטנציאלית עולה על נזקה הממשי או הפוטנציאלי. כאיש ימין המחזיק בהשקפות שמרניות, הייתי רוצה להצביע עבור מפלגת ימין שמרנית, אך לא עלה בידי למצוא משהו כזה או דומה לו. רשימות הימין הקיימות הן פופוליסטיות ורדיקליות; מלחמתן בשלטון החוק, סגנונן משולח הרסן ונכונותן להפקיר כל מחויבות ממלכתית למען האינטרסים הצרים של האחיזה בשלטון הופכות אותן לאיום ברור וממשי על עתידה של המדינה היהודית ועל דמותה המוסרית. למי אוכל עוד להצביע? השמאל והמרכז אינם באים בחשבון. יש ללא ספק אנשים ראויים בשמאל, אולם הוא מקדם אג'נדה מדינית וכלכלית הרסנית. "ישראל ביתנו" היא מפלגה של איש אחד, שענן כבד של אופורטוניזם ושחיתות רובץ מעליה. "כחול לבן" מציגה לכאורה אלטרנטיבה ציונית שפויה ואחראית, אולם הרקורד של מנהיגיה ודרך התנהלותם כה עלובים, כה מחפירים, עד שברור לי למעלה מכל ספק שהצבעה עבורם היא נטילת סיכון בלתי מתקבל על הדעת. למעשה, אין בכוחי לדעת אילו מהאופציות הנוראיות האלה עדיפות על האחרות; כן, המצב עגום עד כדי כך.
וכאן אנו מגיעים לנקודה מכרעת. מרבית האנשים נוטים לחשוב על הצבעה בבחירות כעל חובה אזרחית, אבל נדמה שהם אינם מבינים די הצורך שיש לחובה הזאת ממד מוסרי. הם שוכחים שבהצביענו איננו בוחרים רק עבור עצמנו, אלא גם עבור אחרים (מצביעים ולא-מצביעים כאחד). הפילוסוף הליברלי ג'ון סטיוארט מיל היטב לבטא את התובנה הזאת בפרק העשירי של חיבורו הקלאסי "ממשל של נציגים" (1861). "תהא מה שתהא דרכנו להגדיר או להבין את מושג הזכות," הוא כותב שם, "שום אדם אי אפשר שתהיה לו (זולת במובן משפטי גרידא), זכות של שליטה על אחרים; וכל כוח שליטה, שמניחים לו לאדם להחזיק בו, הריהו מבחינה מוסרית פקדון ובמלוא משמעותו של מונח זה". לכן, "הצבעתו אינה דבר שיש לו חופש בחירה ביחס אליו אינה דבר הנוגע יותר למשאלותיו האישיות של האדם מאשר פסק דינו של שופט מושבע. היא איננה אלא חובה, והאדם חייב למסור את קולו לפי מיטב הבנתו ולפי צו מצפונו בנוגע לטובת הכלל".
מהי אפוא החובה שמכתיבה לנו הדאגה לטובת הכלל? בראש ובראשונה לא להרע לציבור ולא להעמיד אותו בסיכון בלתי מתקבל על הדעת. החובה המוסרית האלמנטרית הזאת חשובה לאין ערוך מן החובה האזרחית להצביע. מי שאינו פועל לאורה הוא אדם מופקר, אדם אנוכי ואולי גם אדם זדוני ממש. מי שבוחר להימנע מהצבעה עשוי, לעומת זאת, להיות לא רק אדם מוסרי אלא גם אזרח לתפארת. אחרי הכל, חובותינו האזרחיות אינן מסתכמות בשלשול פתק לקלפי. הן יכולות וצריכות לבוא לידי ביטוי בשלל דרכים אחרות: התנדבות לארגונים וולונטריים, התגייסות לקמפיינים המקדמים מטרות ראויות, השתתפות בדיונים ציבוריים ואפילו והנה הפאנץ' סירוב ליטול חלק בבחירות. כן, כאשר כל הצבעה אפשרית היא הצבעה עבור פוליטיקאים מזיקים (בחשבון הסופי) או מסוכנים (בחשבון הסופי), האזרח הטוב והאכפתי חייב כן, חייב להימנע ממנה לחלוטין.
תפיסה "מחמירה" כזאת של חובה תישמע אולי בלתי-משכנעת באזני רבים, מפני שהפעולה המזיקה שהיא מבקשת להימנע ממנה היא פעולה קולקטיבית. פעולה כזאת עלולה לצאת אל הפועל בין שאתמוך בה בין אם לאו, והדבר עשוי לעורר את הרושם שגם אם אתן לה את ידי, באמצעות הצבעה, אחריותי לתוצאותיה תהיה זעירה, כמעט חסרת משמעות. ברם, מבחינה אתית, זהו רושם שגוי. חשבו על הדוגמה הבאה, החביבה על הפילוסופים של המוסר: כיתת ירי בת תריסר אנשים נדרשת להוציא להורג ילד חף מפשע. די בכל אחת מן היריות כדי להמית את הקרבן. האם תסכימו להצטרף לכיתת ירי כזאת, בידיעה שתרומתכם לתוצאה הסופית מותו של הילד ממילא אינה מעלה או מורידה ? רוב הבריות המוסריות ישיבו על כך בשלילה, מתוך אינטואיציה ברורה שמדובר במעשה פסול, שיש לסרב ליטול בו חלק באופן עקרוני. במקרים כאלה ואחרים, שומה עלינו לשמור על "ידיים נקיות", בלי קשר לשאלה האם נחולל בכך שינוי פוזיטיבי במציאות.
חובתו של המצביע האחראי מבחינה מוסרית, כך יאמרו, היא לבחור "ברע במיעוטו". זהו הגיון מוצק, אך הוא אינו תקף במצב הנוכחי. מעבר לעובדה (המכרעת) שאי אפשר, כאמור, לקבוע כרגע מהי באמת האופציה הפחות מזיקה, הבחירה בה ממילא מוצדקת רק בתנאים שבהם כל האפשרויות הזמינות לנו הן רעות במידה כזאת או אחרת. אם יכוונו אקדח לראשי ויאלצו אותי לבחור בין פגיעה בחתולי היקר ובין פגיעה בילדי המשפחה השכנה, איאלץ, בצער רב, להתאנות לזאטוטים הקולניים, המנוזלים והמצווחים. אבל זוהי אינה הסיטואציה שלפנינו, מכיוון שהמציאות הדמוקרטית מציעה לי אפשרות אחרת - לבחור לא לבחור והיא אינה רעה כלל (לחילופין, היא-היא "הרע במיעוטו"). היא יכולה אפילו להעביר מסר חשוב לפוליטיקאים: אתם עושים עבודה מחורבנת. אתם מבזים את עצמכם, את המדינה ואותנו. כל עוד ההיצע מחפיר כל כך, עקומת הביקוש תהיה בירידה מתמדת.
ובכל מקרה, זכרו מה שאמר פעם ג'רי גרסייה זצ"ל: "בחירה שיטתית ברע במיעוטו היא עדיין בחירה ברע". אולי הגיע הזמן, אפוא, לעשות משהו גם בנוגע לשיטה.
לגבי טענתה של המשיבה cristal שמוטב לשלשל בקלפי פתק לבן תשובתך מעידה על חוסר הבנה מוחלט של המערכת הפוליטית או לחילופין כיצד תוצאות ההצבעה בקלפי נספרות. הצבעה בפתק לבן מגדילה את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות, הנסמכות על קהל בוחרים קבוע ונאמן, ומגדילה את סיכוייהן של הרשימות הקטנות לעבור את אחוז החסימה.
לסיכום הצבעה בפתק לבן היא בזבוז במקרה הטוב, וחיזוק גורמים אינטרסנטים במקרה הרע יותר. אל תצביעו בפתק לבן.
שובבוס גדולוס תודה על התשובה המעמיקה למען האמת שינית את דעתי בנושא אך יש לי שאלה שמופנית אלייך אם יורשה לי כמובן , כפי שציינת יש מקרים שמספר קטנים של קולות יטו את הכף ואני מסכימה אמנם הם נדירים אך אין לשלול אותם ולכן אתה לא חושב שצריך להתחשב בהם ולקחת אותם בחשבון כאשר עולה השאלה של האם יש צורך להצביע בבחירות?
שואל השאלה:
כנראה שלא קראת או הבנת לעומק את דבריו
כמו שהוא כתב ברישא של תשובתו ואני מצטטת:
"גם קומץ קולות יכול להטות את הכף לכאן או לכאן, ואולי אף להתוות את מהלך ההיסטוריה. האם זוהי התרחשות שכיחה? כנראה שלא, ובכל זאת הדבר קורה מפעם לפעם ויש להביא זאת בחשבון."
צאי למדי מכך שהוא כן לוקח זאת בחשבון.
אך כמו שהוא כתב אין לו העדפה בין המפלגות השונות שהציעו את מועמדותן לכנסת ובסיטואציה קיצונית שבה אי-אפשר להצביע אפילו על מפלגה אחת שתועלתה הממשית או הפוטנציאלית עולה על נזקה הממשי או הפוטנציאלי. כאיש ימין המחזיק בהשקפות שמרניות כל מה שנשאר לו הוא להישאר בביתו.
כנראה שלא קראת או הבנת לעומק את דבריו
כמו שהוא כתב ברישא של תשובתו ואני מצטטת:
"גם קומץ קולות יכול להטות את הכף לכאן או לכאן, ואולי אף להתוות את מהלך ההיסטוריה. האם זוהי התרחשות שכיחה? כנראה שלא, ובכל זאת הדבר קורה מפעם לפעם ויש להביא זאת בחשבון."
צאי למדי מכך שהוא כן לוקח זאת בחשבון.
אך כמו שהוא כתב אין לו העדפה בין המפלגות השונות שהציעו את מועמדותן לכנסת ובסיטואציה קיצונית שבה אי-אפשר להצביע אפילו על מפלגה אחת שתועלתה הממשית או הפוטנציאלית עולה על נזקה הממשי או הפוטנציאלי. כאיש ימין המחזיק בהשקפות שמרניות כל מה שנשאר לו הוא להישאר בביתו.
עושים מעשה נבון, לא מבזבזים זמן לדבר מיותר.
אנשים שלא מצביעים יוצרים נזק גדול לחברה, מצד אחד, כי החברה תתקדם רק בגלל קומץ שכן מצביעים, ומצד שני זאת דמוקרטיה וזכותו של כל אזרח להצביע או שלא.
בקיצור, לכו להצביע!!
בקיצור, לכו להצביע!!
שיעשו מה בזין שלהם
כל אצבעה משפיעה.
אף אחד לא יכריח אותם אבל הם בעצם שומרים לעצמם את דעתם.
שזה חבל כי אנחנו מדינה דמוקרטית שלעם יש זכות להביע את דעתו...
אז לכו כבר להצביע....
אף אחד לא יכריח אותם אבל הם בעצם שומרים לעצמם את דעתם.
שזה חבל כי אנחנו מדינה דמוקרטית שלעם יש זכות להביע את דעתו...
אז לכו כבר להצביע....
הגיוני, איזה מדינה עושה בחירות יותר מפעמיים סעמק