פריקה... אשמח שתביעו את דעתכם איך?

זה בסדר, זה מאז ומתמיד היה ככה אני כבר רגילה.....
אני רגילה שרק לי אכפת מחברות
אני רגילה שרק אני נלחמת
אני רגילה שאני הצד שאוהב יותר
אבל זה בסדר... כלומר, אני בסדר אני אנושית כי הרי איך אפשר לשכוח כל מה שהיה בנינו? איך אפשר לוותר בכזאת קלות על חברות?על אהבה? בחיים לא אבין את האנשים האלו האמת לפעמים אני גם קצת מקנאה, מקנאה כי רק אני נפגעת בכל הסיפור הזה....
אבל אני גם קצת מרחמת עליהם מרחמת כי אלו אנשים שלא מבינים מזה באמת אהבה אלו אנשים שלא נלחמים כי אולי קצת קשה להם אז הם מייד מוותרים מסכנים, בטח לא קל....
היו לי נפילות הרבה מאוד נפילות אם זה בענייני אהבה או ענייני חברות שאני הצד שיותר אוהב אבל הנפילה הכי גדולה שלי הייתה שחשבתי שאני לא בסדר פה , אז אני רוצה לבקש סליחה מעצמי אני מאוד בסדר .
הרי למה שאני אהיה פה לא בסדר?
על זה שנלחמתי על אנשים שאני אוהבת?
על זה שנתתי את כל כולי לבן אדם שאהבתי?
על זה שלא רציתי לפרק חברות חשובה?
הדבר היחידי שאני לא בסדר זה שנתתי את זה לאנשים הלא נכונים דווקא לאלו שהכי לא ראויים לכל אהבה שלי שנתתי להם את כל חיי....
אבל בסופו של יום גם זה בסדר, הרי מה אני איבדתי? אנשים צבועים שלא באמת היה להם אכפת ממני? ההפך, הרווחתי ובגדול גם את הלב העצום שלי וגם בזה שזכיתי לראות מי באמת ראוי לקבל ממני יחס, זו זכות לא? עכשיו אני אקבל מאנשים אמיתיים בידיוק מה שנתתי במשך כל החיים לאנשים האהובים עליי מכל, או לפחות שהיו....