קשה לי, אני כבר לא יודעת איך להמשיך לתפקד, לעשות ולחייך כאילו הכל בסדר, כי לא הכל בסדר.. איך לעשות את זה?

ואוו את באמת עובדת קשה תראי זה לא קל לפי מה שרשמת קחי לך כמה דקות באמת ופשוט שימי ראש ונקי את הראש ממחשבות

תישארי אופטימית גם בשביל כולם אם יש לך אח קטן כמו שאת אומרת אז עדיף שתישארי אופטימית כי זה יכול להשפיע עליו

שלום יקירה
ממה שאת מתארת נשמע שעוברת עליך תקופה מתוחה מאוד
אשר יוצרת שינויים רבים בחייך ומרחיקה אותך מהמוכר והידוע...
נראה כי את מתמודדת עם אחריות רבה שמונחת על כתפיך כמו דאגה לאמך
שלא יחסר לה דבר בבידוד, לאחיך שמודאג ולא מצליח לישון, וגם לאביך שמחסור בשינה
לא תפגע בעבודתו... כתבת גם שבין משימות של ניקיון הבית ודאגה למשפחתך, את גם
דואגת לשלום החניכים שלך שנראה כי גם הם זקוקים לתמיכה ומילה עוטפת...
שומעת כמה את דואגת שכולם יהיו מוגנים, וכמה את משתדלת שלא יחסר להם דבר,
אך בתוך כל זה, נדמה שאת יקרה אולי שכחת קצת את עצמך... זה בטח מעייף כל כך
ואולי גם גורם לך לחוסר אונים, שלפתע במקום שהורייך ידאגו ויחבקו את הדאגות
שלך ושל אחיך הקטן, את לוקחת על עצמך את דמות המבוגר. מתארת לעצמי כמה מבלבל זה יכול להיות...
ממילותייך עולה כי את באפיסת כוחות וכי החוסר יציבות שפוקדת כרגע את חייך גורמת לך בוודאי להרגיש לא מוגנת, אולי גם חשופה... כמה מאיים זה בטח להרגיש שאת העוגן היציב במשפחתך, ועליך להיות חזקה עבור כולם.
זה כמו להיות הרב חובל בספינה המפליגה בים גועש, שברגע שיפסיק לפקד על הספינה היא תטבע.
יכולה לתאר לעצמי כמה מטלטל זה יכול להיות, כמו משא בלתי אפשרי על כתפייך.
להיות עם חיוך תמידי על הפנים ולשדר לכולם כלפי חוץ שהכל בסדר, בזמן שבפנים את עוברת כל כך הרבה, בוודאי גורם לתחושת תסכול, אולי גם מחנק...
משערת כמה קשה זה יכול להיות לעצור את תפקודך ולחדול מפעילויות שאת אוהבת.
נראה יקרה מתיאורייך שישנם רגשות מעורבים המציפים אותך- צורך לשמור על מצב רוח מרומם חיוביות מול ניצול כוחות ועייפות פיזית ונפשית...
יחד עם זאת יקרה, משערת כמה כוחות נדרשו כדי לכתוב על המצוקה שאיתה כנראה את מתמודדת וזה אינו מובן מאליו...
אולי זה מעיד על הרצון להוריד ממך מעט מהמעמסה הכה כבדה שאת צועדת איתה לבדך...
לעיתים, שיתוף ברגשות במה שיושב על ליבך ומדיר שינה מעינייך יכול מאוד לעזור ולהקל מעט על
העצבות והבדידות...
לכן יקרה רוצה להזמין אותך לשתף אותנו. אני מתנדבת בעמותת סה"ר-סיוע והקשבה ברשת ויש לנו צ'אט אישי ואנונימי בו ניתן לדבר עם אחד מאיתנו בכל נושא והתלבטות שמעיקים.
הצ'אט שלנו פועל בימים א'-ה' 10:00-00:00
ימי שישי 8:00-13:00
ומוצ"ש 21:00-00:00
מצרפת לך כאן קישור לאתר שלנו. מזמינה אותך אם תרצי להרגיש קצת פחות לבד ולקבל אוזן קשבת וכתף תומכת..
שלך, מתנדבת מסה"ר.