הגיוני שאני לא רוצה ללדת בעתיד כי זה מפחיד אותי?

תקשיבי אני לגמרי כמוך.
כל פעם שמדברים על הסבל של היריון ולידה אני נכנסת לפאניקה.
אני מפחדת מזה ברמות ששאלתי את ההורים שלי כמה עולה פונדקאות..
והאמת שהסבל של ההיריון מפחיד אותי יותר מהלידה עצמה

אני גם ככה
לי לא יהיה סבלנות לילדים
ואין לי עצבים לקום כל שעה בלילה להאכיל אותם .. גם ככה יש לי בעיות שינה ואני קמה כל שעתיים .. אז ילדים רק יהרסו אותי לגמרי ואפילו שעתיים שינה (שגם ככה בקושי יש לי) לא יהיה לי

וגם אם אני יילך לקניון או לאינשהו והוא יתחיל לבכות ולצרוח, לא יהיה לי סבלנות ועצבים להרגיע אותו

וברגע שיהיו לי ילדים אני יודעת שאני יצטרך להפסיק עם החלום שלי .. שלקח לי מלא זמן ומלא מאמץ להגשים

(ואל תגידי לי שהדעה שלי תשתנה, אני כבר בת 22 והדעה הזאת כניראה לא הולכת להשתנות .. לפחות לו בעשור הקרוב)

אני גם ממש מפחדת ודיברתי על זה עם אמא שלי והיא אמרה לי שאי אפשר לתאר את ההרגשה הזאתי, זה מעל שמחה זה מעל הכל. את מבינה את זה שחיים יצאו ממך? (תדמייני שאת עכשיו בהריון) ולא משנה איך הילד יהיה, הוא יאהב אותך. אחרי הכל את זאת שתשכיבי אותו לישון, את תתני לו לאכול, את תספרי לו סיפורים ותשירי לו שירים, את תטפלי בו שהוא חולה (לא רק כן?), את זאתי שתמיד תמיד תהי לצידו, ברגעים הכי קשים, שמחים, עצובים, מרגשים (איך הוא לא יאהב אותך?). ותמיד אם יהיה לך קשה ואת לא תדעי מה לעשות איתו, יש לך את אמא שלך, שכבר עברה את כל זה ואת תלמדי מהטעיות שלה. והולך להיות לך קשה, אני לא אומרת שזה קל, אבל את הכי תשמחי בעולם שהוא יהיה שמח. (אני עכשיו מרגישה קואצ'רית, די גרוע הייתי אומרת.)